[ליצירה]
מוכר וכואב.
התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון)
קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש.
אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.)
מה דעתך?
לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול...
אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו.
[ליצירה]
אני מנסה להדביק אותך, וכשאני עובר על פניך אני רואה שאין תחנות ואין רכבות וכל הכרטיסים אזלו. אנחנו פה עם כל המארות, ונשארנו כדי לתקוע יתד באדמה המקוללת הזאת, ולחשוב מה נכפה עלינו ומה הבאנו על עצמנו. אנחנו דור חסר נביאים בשער. נקוה שאי פעם ההיסטוריה תחזור, אבל אחרת.
[ליצירה]
יונתן, אהבתי את המונולוג הזה, את ההתחבטויות של פנים וחוץ, ואת הניסיון לברור.
וביותר אהבתי:
"...להתחיל לראות את הטוב.
את עצמך ואת הסביבה
עליך להתחיל לאהוב.
חייך, כי אתה הוא אתה,
אתה עצמך,יחיד במינך,
רק לך יש את היופי שלך..." ~~ קטע נפלא, המשתוקק להביט אל האור , אל הטוב. קטע שאומר שרק המבט החיובי מנטרל רוע וממיס קטנוניות (שהיא הכי הרסנית, 'למה עשו לי..למה אמרו לי..למה לא התחשבו בי..' וכו').
שיר אמיתי ונוגע.
אתה מתחיל בחשדנות ומתוך כך בהאשמת הזולת (חוסר לקיחת אחריות), ממשיך בהאשמה עצמית, שזה כבר יותר טוב מאשר להטיל הכל על אחרים, אבל למעשה זה מיותר ולא מקדם לשומקום, ולבסוף מתעשת ומתברר אל האמת מתוך לקיחת אחריות מקסימלית, דרך ראיית הטוב והמיוחד שבאדם - האדם מלא אור, רק שבזמן שהוא עסוק בלהאשים אחרים הוא לא פנוי להבחין בכלל באור, ביופי שבו, בכחות שלו, בכשרונות. והמשפט הזה < אתה עצמך,יחיד במינך, רק לך יש את היופי שלך >
מדגיש עד כמה הדובר משתוקק לגודל ולא לקטנוניות לאור ולא לחושך, שהרי אנו יכולים לאהוב את הזולת ולהכיר במעלותיו ולא להבהל מחסרונותיו, רק, ורק כאשר אנו מתייחסים כך לעצמנו, וזהו שנאמר "ואהבת לרעך - כמוך".
נפעמתי מהישירוּת ומגילוי הלב
תודה על שיעור בגובה :))
שפע אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
וגם בזה יש נחמה - חולה שמתבודד לא יכול להדביק.
נראה שאתה כותב בעיקר כותרות על המחלה ולא מספר על נוראותיה. קשה להרגיש כמה המחלה מסוכנת (קל להבין, קשה להרגיש, משהו כזה)
אגב - במקום 'ובכול' יש לכתוב 'ובכל'.
[ליצירה]
יונתן, וואו, שיר בועט...
מקוה שהזמן שחלף בנתיים היטיב,
שיש יותר קשב, ושנעים להביט.
ששבו הימים הטובים
של צחוקים וניגונים
של גיטרה ומיתרים.
וראה כי יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
כּנרת~~