פסיכולוג מחקרי ופובליציסט. כותב בנושאי כלכלה, בטחון לאומי, חברה וביקורת חברתית, סיפורים קצרים ושירה
http://www.nfc.co.il/blog/mmsharon
בעיתון חדשות מחלקה ראשונה
http://michael-sharon.com
[ליצירה]
בזכות הסמים אני מסוגל לחשוף הצגות עלובות כמוך...
אבל בוא לא נרד לפסיים אישיים...בוא נסכם שאני מהאצולה..ואתה יכול רק לשאוף לכך..פלבאי..
ממני
הפטריקי.
[ליצירה]
[ליצירה]
מאיר, משפחתך היו בוודאי קבצנים או משהו מאיזו עיירה, והתגוררו בדירה מצחינה. ואין לך טיפה של חוש אסטטי, אתה מיותר, ועד שלא תבין זאת, תמשיך לסבול. תחתית העליבות. אני יכול להריח אתכם למרחוק, זבל ריק, ועלוב שבעלובים עם חוצפת קבצנים. המרטיט שבדבר שמשפחתי היא באמת מהאצולה הפולנית, משפחת ויטלין, שהיו לה 2 כפרים בגליציה. אבל כאן כל ממזר וזבל וחסר ערך, כל איש אשפתות מרים ראש.
[ליצירה]
אוהב אותך שרון..אולם נראה לי שלא הבנת( לא שזה חדש אצלך) את המהות של פטריקיות..
אז כאיש אצולה..אתעלם ממך בהמשך..
נ.ב
יופי של התבטאויות לשוניות..ממש כפי שהייתי מצפה ממשרתי.
:))))
[ליצירה]
אחוזת הענק בפולין בה התגוררה משפחת אימי עד 1939 נקראה Novo Schelze . אימי שנולדה בישראל, נסעה כילדה עם הוריה כל שנה בקיץ, עד 1938 , לאחוזה והיתה לה שם סוסה משלה. אחרי 39 כשכבר אי אפשר היה לנסוע לאירופה, נפשו אימי ומשפחתה כל קיץ בלבנון ונהגו לעשות סקי בהרים.
גדול משוררי פולין, יוזף ויטלין, הוא ממשפחתי. מדובר בענף קטן של בעלי אחוזות יהודים מגליציה שנהגו להתחתן ביניהם. הפילוסוף מרטין בובר, אף הוא מתייחס למשפחת ויטלין ומוצא משפחתו בגליציה (אביו היה רב), מה שמעטים יודעים. סבי, ד"ר יעקב ביקלס כתב מספר ערכים באנציקלופדיה העיברית והיה ראש ההסתדרות הרפואית. ואף בנה את "בית הרופא". מצד אבי, אבי סבו היה ממונה על אספקת מלח לכל מחוז ויילון בפולין, ועסק גם במסחר בעצים בקנה מידה גדול. מצד משפחה זאת יצאו רבנים גדולים שאחד מהם שאני קרוי על שמו, מיכאל, יסד ישיבה בירושלים בשנות ה-70 של המאה ה-19 וקבור בהר הזיתים.
אצילות זה עניין המחייב למאמצים, בנייה ויושרה ולא איזה סוג של נהנתנות. Noblesse oblige
[ליצירה]
מאיר, מה ההתגודדות הזאת? לצורך רמייה במצח נחושה? לצורך התזה פורעת של אבסורד וסתירה לגלוי לעין? האם הסמים נוסכים בך שיכרון כוח של ברברי נמוך מצח? אבל ברברים לפחות יודעים את אמנות המאבק. ואילו כאן - רכיכה הומייה ומלעלעת בלשונה. אתה גם מאד מרוכז מעצמך, בסוף הערתך אתה מתפעל מעצמך. איש, צא מזה. יש עולם מחוץ לסמים.
[ליצירה]
לראשונה בחיי הקצרים באתר זה אני מסכים עם כל מילה שכתבה הדס.
אתה אולי פובליציסט..בדגש על אולי...
ייתכן ואתה יודע לצטט מאמרים...גם אוראנג אוטנג יודע לקלף בננה..
ייתכן שאתה יודע לכתוב ביקורת..מה שקישון היה מאחל לך "גמיזה נעימה"
אבל אתה בהחלט לא יוצר,כותב,סופר או אומן..
וכמה זה קשה לי להסכים עם הפולניה הדס...ראה מה עשית..והרי גדי עם נמר לא ירבץ ואחת כמה וכמה מאיר והדס..
[ליצירה]
ההתחלה מאוד לא משכה אותי לקרוא. אם אתה כותב סיפור, אתה לא צריך לפרט לי את כל הרקע הכלילי-פוליטי-חברתי של התקופה. זה פשוט לא מעניין. בנית מצב? כתוב את הטקסט ככה שהרקע יעלה מתוך הסיפור, לא להפך. אני ממש לא צריכה את כל ההרצאה הזאת בהתחלה.
פיסקה שניה - קפיצות במשלב.'כאיזה מוכר' לצד 'אד חרישי, חמים ומבושם היה אופף את האדם עת יצא מביתו.'
השפה הגבוהה נשמעת כאן מסורבלת ולא מתאימה, ובמיוחד לאור ההקדמה הארוכה. חוץ מזה - לא קורה כאן כלום, ועל זה קצת קשה לתת ביקורת.
[ליצירה]
נחמד. קשה לכתוב בחרוזים; אבל אם הצלחת לחרוז, בוודאי תוכלי גם לשנות קצת את המשקל, ככה שמספר ההברות בשורות המחורזות יהיה זהה. בבית השלישי חרגת מהמבנה - זה בכוונה? ו'ניקלות' - אני לא בטוחה אם יש או אין מילה כזאת, אבל היא מצלצלת זר.
בהצלחה.
[ליצירה]
שירה טובה, יפה בעיני הרעיון להפוך את השיר בנקודה מסויימת בזמן ל"ירוק ומלא" יותר, באמצעות ניקוד.
בשירי טוהר הלוחמה על היקר" נקטתי ברעיון דומה מעט: חריזה ברמה קבועה (ומלאה) לכל אורך השיר, אך מקצב ההולך ומתבהר ונעשה הומוגני בהמשך השיר. זאת בדומה לאמירה המתחילה ממצב כאוטי ובעל מרחב אפשרויות פתוח, והולכת ונעשית צלולה בהמשך.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
תשובה להדס
הדס, אני סבור שהחריזה והמקצב המשובחים, תוך שילוב בתוכן חשוב ומקדם, הם דרך עתיקת יומין לסנן החוצה את העשבים השוטים, הסוברים שיש להם כשרונות אמנותיים, ומציפים אותנו בהבליהם המחליאים והמשמימים, תוך חתירה בעלת אופי הישרדותי לזכות במעמד של "יוצרים". שכן, המסוגלים לחרוז והיטב, יחד עם מבני מקצב, ועדיין לא על חשבון התוכן, אלא להיפך, התוכן אף משביח, הם האנשים הגבוהים מאד בחלוקת קשב, הנימנים על האלפיון העליון של האוכלוסיה.
במחקרי מצאתי כי יש המבצעים מטלה משולבת תוך ביצוע טוב יותר של כל אחת מהמטלות, מאשר בביצוען בניפרד. מאידך, יש אלה שמטלה אחת, החריזה, מטלה מורכבת לכשעצמה, נעשית תוך חריזה רופפת ורשלנית, ואין להם כלל חוש למקצב.
כאשר אלה, בעקבות המגמה בשירה העיברית שהיציבו נתן זך ואחרים, יעברו לשירה ללא חריזה, הרי אף אז דלות כשרונם מתגלה במלוא מערומיה: שירה מימית, ריקה מתוכן, ניסיונות להרשים בעזרת אפקטים שונים, אבל אין שם כלום. וכך, אלפי צעירים ישראלים מציפים כיום את אתרי השירה והספרות בגבב מילים משמים, שמנוני וחסר ערך לחלוטין. הדבר משתלב במגמת חוסר האתיקה שצומחת כיום אצל צעירים, לפיה, ניתן לחטוף דברים מהחיים בקלי קלוטו, תוך טכניקות הונאה ונוכלות שונות, ודיבור חלקלק ושוטף המהדהד כבעל משמעות , ובעל אמירה רצינית, בשעה ששוב, אין שם כלום.
אבל תנסי הדס, אל תתיאשי, שהרי ללא תירגולת תשארי באותה רמה של מלל שהינו... (נו, לא אקרא לילד בשמו..).
אשר לשירי הנוכחי, יש כאן חריזה, אך המקצב הולך ומתפתח. ממצב כאוטי בשתי הבתים הראשונים, נעשה המקצב הומוגני יותר בבית השלישי ואילך. בדומה לתמונה ההולכת ומתבהרת, או קטע מוזיקלי, למשל בנוסח "ארבעה שירים אחרונים" של ריכרד שטרוס, כאשר השירה הולכת ונעשית צלולה, ומוגדרת יותר, ממצב התחלתי פחות מוגדר.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
נפלא. הכאב הזה המשוזר בתוך הדמות המותווית בסקיצה מינימליסטית אך חזקה ונוגעת, הכאב הזה נוגע באשיות המציאות. אנשים כפי שהיו ראויים להיות, מציאות ממשית כפי שנועדנו לה. שירי, אנא התעלמי מהמיית אנשי הסכרין וההשרצה סביבך, כן, גם אלה צריכים להזכיר לנו בזעקות ביבים מימיות ושקריות את עובדת קיומם, שלא יתעלמו מהם....
[ליצירה]
מאיר, מה ההתגודדות הזאת? לצורך רמייה במצח נחושה? לצורך התזה פורעת של אבסורד וסתירה לגלוי לעין? האם הסמים נוסכים בך שיכרון כוח של ברברי נמוך מצח? אבל ברברים לפחות יודעים את אמנות המאבק. ואילו כאן - רכיכה הומייה ומלעלעת בלשונה. אתה גם מאד מרוכז מעצמך, בסוף הערתך אתה מתפעל מעצמך. איש, צא מזה. יש עולם מחוץ לסמים.
[ליצירה]
מאיר, משפחתך היו בוודאי קבצנים או משהו מאיזו עיירה, והתגוררו בדירה מצחינה. ואין לך טיפה של חוש אסטטי, אתה מיותר, ועד שלא תבין זאת, תמשיך לסבול. תחתית העליבות. אני יכול להריח אתכם למרחוק, זבל ריק, ועלוב שבעלובים עם חוצפת קבצנים. המרטיט שבדבר שמשפחתי היא באמת מהאצולה הפולנית, משפחת ויטלין, שהיו לה 2 כפרים בגליציה. אבל כאן כל ממזר וזבל וחסר ערך, כל איש אשפתות מרים ראש.
[ליצירה]
הדס, אך ראי התייחסות למוטיבים של רשע בשירת נתן זך. כיצד היה כאדם, איני יודע, אכן, סבורני כמוך שאין הוא אדם רע. אלא שאני מתייחס לשירתו:
דומה שגישתו של המשורר נתן זך אינה סובלימטיבית והיא קרובה ''לדבר עצמו''. בשיר שיובא להלן אני מבין שהוא עושה לשטניזם, משהו בדומה למה שאמר תאודור אדורנו על סרטיה של לני ריבנשטאל בתקופה הנאצית - ''מסע הפרסום המרהיב של המוות'':
''אבל בעולם הרע, הוא עולם הגובה,
אתה רואה אורות ואינך חושש,
אתה דורך על משהו רך ואינך רוצה לכרוע
כדי לא להוציא גפרור ולהדליק אש,
אתה מחפש ידידים במקום שצריך רק לבלוע
אויר אפור או שחור, כדי לא לבקש
דברים באזני אחרים אלא רק לשקוע
סמוך לגופות אחרים ובתוך כך לגשש
בחרב עקומה וקצרה שאתה מנופף בה
מעל לראשך וכמו מעופף בה''
(ישנו העולם הטוב, 1959).
אכן, תכנים מורבידיים, הרי-רשע, מבשרי-רע סתום/אפל (ominous) מדבירי חיים, מכוונים כלפי כישלונם האינהרנטי ועוינים להם ולפועלם באופן אבסולוטי מצויים בשפע מדהים אצל זך. למשל:
- שבע פעמים אמר הזאב לגדי חדל. רק אחר כך טרף.
- ידעתי כי קרוב לכבות אור עיני בלילה השחור.
הערה: אז מי היה צריך את הלוחמה הפסיכולוגית בעברית ברדיו קהיר בשנות ה-60 לפני מלחמת 1967 בנוסח ''בקרוב יעטוף אתכם המוות בגלימתו השחורה”?
- הזמן קצר, אני איני קובל.
ומשהו על “גורלו” של המפעל הציוני:
מתוך לחוף ימים
עוד מעט ירד הלילה הגדול, לילו של המדבר,
שעות האור מועטות באזורים האלה
ואנו נוותר עם הדברים שחשבנום ליפים
ולכדאים להלחם למענם, בבלי דעת
אם גם השמש העולה תסכים לדעתנו
חוסר תוחלת “הכרחית”:
- מתמיה עד כמה הדברים הם סופיים
ועד כמה סופיהם צפויים מראש במעשים
- שאול שומע מוסיקה
אשר נותנת לו ריפאות (מלשון רפאים)
- אין זה משחק, יתברר. זוהי רצינות, כמו כלי עבודה, יתד, סכין (הערה: האם כלי העבודה היחידים הינם בנוסח חרמשו של מלאך-המוות?)
- לעולם, לעולם לא יהי לו מנחם.
- והבינותי שבשבילי אין כל לובן בלילה
ואין אור שיכול למחוק גם את הרחוק ביגונותי.
“הרגעה” בנוסח שיר ערש גרמני, בדומה ל-
''תישן ילדי תישן. אמך בקבר; האב - בפומרלאנט; אבוי, פומרלאנט עלתה באש; תישן ילדי תישן”.
- אל דאגה, אל דאגה,
מחר ניקח את החפצים מכאן, נזיז כסא או שולחן, מחר נרגע.
העקוב יהיה להר, אנחנו לבקעה.
מחר תשכח הרעה. הלילה ירד כמו שק של שינה הלילה ישקע.
אקלים מורבידי מעורר חרדה כללית
- הוא היה לימיו מה שהגרזן הוא לעץ, הפה לאוזן, ספר דברים לקן הציפור. כעת הוא שקט. הוא מת. כמו רוח, כמו עץ.
- לבסוף השלים עם המילים ואמר מה שאמר. כעת הוא נגמר. פניו מעומלנות. האוויר עוד רוטט. כעת הוא מת. הוא במילים ממעט.
- כבר רועד ממגע מקורים נרגשים, בשר המסע מצטמרר,
הים שוב מנפח גופות ציפורים בטיסה.
האם ''האסתטיקה האלתרמנית היא גם חסרת רלוונטיות וריקה וגם עויינת את החיים בעולמנו'' כפי שמשתמע מדברי זך במאמרו המפורסם מ-1959 ("הרהורים על שירת אלתרמן, "עכשיו", מס' 3-4) ? או שיש כאן פרוייקציה פסיכולוגית ברורה מנהמת נפשה של רוח גודמת? נתן זך עצמו מודה ''הרוח מודה ששגתה. לשקוע זה לא אהבה”. הדברים מדברים בעד עצמם.
מתוך המאמר:
http://www.e-mago.co.il/e-magazine/devil.html
[ליצירה]
ליאורה, גישתך ניראית חכמה ואמיצה, ומקדשת את האמנות הצרופה. אבל האם אלתרמן או אצ"ג למשל היו ברמת מקאמה, בשיריהם המתייחסים להווייה הכללית? לדעתי, קידוש הסוביקטיבי-הקטן וגודש הפרטים מסביב לכל שביב סרק של אני-אני מאפילים את המציאות ומימדיה, ומחשיכים את התובנות המדוייקות והקולעות החובקות את יסודות המציאות. רוח הבל פשטה בנו כעדת כלבים שוטים. עוד נתן זך אמר לפני כ-10 שנים שבכתיבה הישראלית פשט השילשול המילולי.
אהבתי את הביטוי "ניקודומאניה". זהו עוד גימיק להפוך כל גיהוק ל"יצירה".
[ליצירה]
הדס, מתנצל
הי הדס היקרה, מתנצל על כמה מדברי הבוטים. בינתיים עיינתי בעוד כמה משירייך (הנסיכה ועוד כאלה..) והם טובים. זאת אומרת, טובים.
לא ידעתי שנוהגים כאן לתת עצות, וזה נוהג רווח, דברייך הדהדו לי כפאטרנליזם עוקצני.
וחוצמזה, התייחסתי לנושאים כלליים, ושימשת לי כמעין גילום, אך טעיתי בדומה.
[ליצירה]
ליאורה, אני מוקיר מאד את שירייך וגישותייך המתחדשות ומקדמות. רוח יוצרת אמיתית ומתבוננת שיש לה מה לאמר הפכה כיום לדבר די נדיר במקומותינו. אהבתי מאד למשל את שירך הראוי להערצה ביכולת ההתבוננות והרעיונות הניפלאים ומחיי הנפשות "בלייז, חתול בן שבע" - אחד משירי החתולים הניפלאים ביותר שפגשתי.
העובדה שלא התחככת באנשי ומורי הממסד הספרותי בארצנו, היא רק לטובתך ולטובת כולנו - המעריצים את עבודתך. שהרי אלה חדורי עריצות אטאוויסטית ופורעת ומדכאים ומשביקים את הרוח, תוך רטוריקה ומצגי שקר של "ליברליות". יצורים ממסדיים אלה קיפדו כאן לא מעט כשרונות אמת, והעלו פשפשים הממלאים את במותינו בתרועות גבבה ריקה.
והלוא רוחם מתה, שום דבר אמיתי וטוב לא יכול לצמוח בשממה ההיא.