העננים נוסעים, המים זורמים, והציפורים נודדות אל מעבר להרי החושך. רק האדם המציא את תורת היחסות, שתמיד יהיה זה מישהו אחר שילך באמת, והוא יעמוד במקומו.
אורי ברוק
-
אוי מלנכוליה את אהובתי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יחסות (1) זה נראה כאילו כך האדם שולט בעולם יותר, ולא היא! כי כשכולם נעים ואתה עומד אתה ממלא את רוב זמנך במדידות של מה שזז יחסית אליך במקום להיות זה שזז ויוצר........ (כתבתי על זה משהו אבל טרם פרסמתי אולי בהזדמנות..) חוצמזה שלא יפה להאשים את איינשטיין הוא דוקא הגאון בכל הסיפור [ליצירה]
- [ליצירה] סתם הערה: אני יודע שמקובל לחשוב שאיינשטיין טען ש'הכל יחסי', אבל זה ממש לא נכון. *עד* תורת היחסות חשבו שהכל יחסי. איינשטיין הציג תיאוריה שאומרת ש*לא* הכל יחסי, מהירות האור היא קבועה לכל צופה, לא משנה מה מערכת הצירים שלו או מה מהירותה. אתה רשאי לשנות את שם היצירה ל'גליליאו', כי הטרנספורמציה הקלאסית של מערכות צירים נקראת 'טרנספורמציית גליליי', אבל אז אפחד לא יבין מה רצית:-) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שהבנתי... אם הייתי יכול לתת לקטע תת-קטגוריה, זה היה "תובנות", ממשפט אחד, העברת לי תחושה של מסקנה במסווה של עקיצה צינית : לקום ולעשות עכשיו, כדי לא להיות זה שעומד במקום ורואה אחרים הולכים במקומו. אולי פספסתי את הכוונ השלך בענק, אבל אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] בעצם, זה בערך מה שהתכוונתי אליו. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד אבל אני לא כל כך בטוח.. כמו שאמרת הן אמיתיות עדיין ועמוקות וחשובות... אז למה שטויות? [ליצירה]
- [ליצירה] אופס, נשלח באמצע.. אמן השפה ישב ונעץ מבטו ביצירת המופת היפה פרי מוחו ועטו זה מקסים, זה נפלא, אומרים המבקרים בדמעה נעלה בקולות נסערים הם משבחים נלהבות "מדהים, זה מדמיע, מלא רגשות" הוא מביט בשירו השובר לבבות ועיניו יבשות מלאכותי ויבש הן אינני דומע ולא קצת מתרגש זה בכלל לא נוגע והיא בחרדת משורר כאובה נגשה עד אליו וקראה מעל לוח ליבה את הדיו והכתב בעילגות נרגשת, חיננית, במקצב מהוסס ושובב בחירות כאובה כשהרים את ראשו בשנית היא חשבה שקראה בעיניו אכזבה. אז נכון, להגיב הוא סירב, וחשק את שפתיו ועיניה דימו להביט לקרבו אבל כל זה רק כי מצא לו כותב שפרץ את כלאי חומותיו ונגע לליבו. וטל, זה לא אני, זה רגשי הנחיתות שלה. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון מאד, וקצת עצוב, אם הבנתי אותך נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית כל, בן פולק ידידי, יש פעמים שהרוב צודק (ואז אין קטע לתת צל"שים למיעוט הטועה) דבר שני, 'אנו שולטים ומתעמרים באחינו'- שורה נכונה. אבל נראה לי שמואל התכוון ל'בני דודינו'. נהוג בבתים נורמליים לדאוג קודם כל לאחים בצרה, ורק אחר כך לבני דודים בצרה. (כן אח שלי, אני חושב שתסכים איתי שהעפה מהבית-גם אם היא מוצדקת- היא צרה, ושעוני זה צרה, וקיפוח זה צרה) אבל בעצם, מי אמר שישראל זה בית נורמאלי? [ליצירה]
- [ליצירה] מגניב. זה בדיוק מה שרואים כשעומדים לבד ומסתכלים על האנשים. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ורק הפול המסכן.. (חבל שלא קוראים לי פול, אבל אני אוהב את כרובי..) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובה, נחמד לראות שמישהו קורא את היצירות שלך גם אם לא מכירים אותך.. [ליצירה]
- [ליצירה] מבנה מעניין. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, אנחנו לא כאלה גרועים! הקונפליקט הזה נראה לי די מוכר- תיגע, אל תרגיש. אבל זה משדר אמיתיות. נגעת, נגעת, (אופס, התכוונתי הרגשתי, הרגשתי) [ליצירה]
- [ליצירה] במילה אחת: נשים. [ליצירה]
תגובות