נפלתי כל כך רחוק, שלא הפסקתי ליפול.
בהתחלה נבהלתי, צעקתי, אבל אף אחד לא שמע אותי.
אתה תמיד לגמרי לבד כשאתה נופל רחוק.
לאט לאט התחלתי להנות, ובסוף,גם כשהגעתי אל הקרקעית הכי שחורה, הכי נוראה והכי עמוקה, לגלעין החשוף, המשכתי לשכב, נהנה מהשפל.
אהבתי את הגועל, אהבתי את הרדידות, אהבתי את העומק שבתהום.
אני שנפלתי מכל כך גבוה
לא רציתי לקום. רציתי להמשיך לרבוץ ולשכוח את אוויר הפסגות.
ואז , כשאני חושב על כל האחרים, ועל זה שלעזאזל, אני יכול, קמתי והתחלתי לטפס שוב.
לעזאזל.
ברגע ההוא שנאתי את אלוקים, כי נתן לי את הכוח להמשיך.
תגובות