[ליצירה]
לא נכון! לא הפסקת לכתוב. בשביל לכתוב צריך השראה, ואין השראה גדולה לכתיבה מאשר האהבה, אפילו אם האהבה כואבת, (וזה די שכיח שהיא כואבת). כשכותבים באהבה, לא צריך מקלדת או עיפרון. אפשר לכתוב פנימה. אם רוצים לשתף אחרים ברגשות, בשביל לחפש הזדהות או אוזן קשבת, אפשר לכתוב על צג או נייר, וזה יכול להיות גם משהו שכתבת פנימה מזמן.
מסר כפול - אחד שאיבד את ההשראה
ומצא אותה כתובה אצלו בפנים.
[ליצירה]
דבי, איזו רוח דרור עפה אליך :)
מסר, כתמיד אני כ"כ שמחה לקרא אותך. אני מכתירה אותך בתור ה-מורה שלי לחיים.
ולך יקירה, מה אומר אחרי דברי חכמים? כלום, כי הכתיבה היא הנפש, ובאהבה אוהבים וזייהו, לא צריך להסתבך.
(הו, את אומרת, לוּ זה היה כ"כ פשוט... :)
אז אולי תקחי לך תפוחים ותמרים
המתיקי את יומך...
כּנרת נושבת
לילה קסום חמדתי
[ליצירה]
וואו!זה מעולה!
הרגש,החרוזים...
קצר וקולע.
מגדיר בצורה אמיתית ומדוייקת את התחושות
התבטאות מעולה ("רסיסי נשמה")
"אקח הכל פרט לכאב הזה"-זה משפט כל כך אמיתי והלוואי שהיה אפשר באמת לעשות זאת תמיד..
לזכור רק את הרגעים היפים ולא את הסוף הכואב..
תודה לך.שיר מקסים!
[ליצירה]
שני המשפטים האחרונים של כל בית מעולים...
נראה לי לי שהשיר קצר מידי.הוא היה יכול להיות גם באורך שורה ועדיין מעולה.
אבל הבעיה שאת לא מספיקה להעביר את המסר דרך האורך שלו.
ז"א-כדאי לפתח את הרעיון ולהוסיף שורות לשיר כדי שהרעיון יהיה יותר ברור.
הרמיזות לא מספיקות ויש תמונה שמצטיירת בראש אבל היא מאוד תלושה ומעורפלת כי לא נתת מספיק "מידע".
יש לך שפה נעימה וצירופים טובים,כמו-דגדוגה של הבטחה,הבהובי צחוקינו...
תודה..
[ליצירה]
כן, אנו מבקשים את הבלתי אפשרי, "תן לי אותך עוד קצת", ועם כל הכאב,
אנו גם מצליחים לעשות את הבלתי אפשרי - להמשיך לחיות.
ורק המקום ימלא החיסרון.
אפרת, זה כתוב מאד יפה.
שיאירו הימים הבאים.
[ליצירה]
מצא חן בעיני הבית השני.
הרעיון עובר טוב, אולי קצת יותר מדי - בבית הראשון והאחרון התיאור מאד דומה ומאד חד. אולי כדי להפוך את זה למרומז יותר.
מי שיבוא מחר
יהיה עד
אהבתי!
[ליצירה]
הייתי קוראת לזה מונולוג
נסחפתי כקוראת לאתוך חוויה בכל עוצמתה
אתה כותב סוחף ומרגש ואמיתי כ"כ שזה חודר
וכואב
אני חושבת עם זאת שזה היה אמור להסתים אחרת
וקצת פחות ארוך
רק טוב
אפרת
[ליצירה]
אני נמצאת עכשיו קצת בתוך העולם הזה של המוות
וכל משפט קצת חושף קצת מראה יש לך כישרון מדהים בכתיבת סיפורים
הייתי שם לגמרי
בחדר בבית הקברות במיון בתוכך
במשפט האחרון פשוט התחלתי לבכות ובאמת בכי שבא מתוכי כי הסיפור הזה ממחיש עד שזה הופך להיות אני את העצב הזה שאין לו סוף
אני באמת מתפללת שנדע מה לעשות עם כל העצב הזה והכאב והחוסר אונים ושאלוקים ימחה את דמעותינו בנשיקה כי באמת באמת שאי אפשר יותר
אפרת
[ליצירה]
פשוט נפלא!
באמת אחלה שיר
קצר ואומר המון
אני עדין חושבת שצריך כן לחפש יותר
אבל אני מתחברת מאוד למה שהשיר הזה אומר
מזמן לא קראתי משהו קליל ורציני כ"כ
אפרת