פתאום, ברגע אחד
נפרצו כל הכספות
שבליבי.
אחד אחד
פוענחו
הצפנים
של כאבי
שהתאמצתי להסתיר.
נלקח שלל רב.
נותרתי מחוסרת כל
חשופה.
שדדו ממני
את עצמי.
באה מאהבה
-
אנה גומרת ברבע שעה יחסים שיכולים להספיק לשנה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיוווווווווווו זה ממש מהמם. מתה על הדימוי הזה של "שדדו ממני את עצמי. מהממממם!(: [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד זה שנחשפת לא אומר שלקחו ממך את עצמך,אי אפשר לקחת מאיתנו את הדבר שהוא הכי שלנו וזה עצמינו. רק אם את תתני לזה יכולת את תישארי מיותמת מהעולם הפנימי שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי. מסתבר שלא קראתי אותך אף פעם. שמחתי לגלות אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] תמיד זה ככה. הרבה יותר קל, לי לפחות, להיות ביקורתית עם עצמי על מה שיכולתי להיות ואינני, מאשר פעם אחת, לאהוב את עצמי על מה שאני. כאלה אנחנו. זה עדיין לא אומר שזה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה כל כך... [ליצירה]
- [ליצירה] קפצתי לביקור באתר אהוב והחלטתי לבשר משהו חשוב אם מישהו עדיין זוכר את שרשורי דלעיל כדאי להתעדכן- הקמתי בית נאמן בישראל! ועל כן איני נזקקת עוד למחזריה של מירב ( ולא אשתה מליון כוסות שוקו , ונס על חלב..) אז דע לך אורי כי "הרווקה הנועזת" מתגובה שבעים זכתה להקים לה קן אוהבים ואם אני זכיתי, לכולם יש סיכוי לא להתייאש, הכל עניין של עיתוי! [ליצירה]
- [ליצירה] לאב השדכן, הנמצא מעבר להרים אולי אתה מוכן, להפנות אלי קצת מחזרים? שהרי על בתך היקרה יש קופצים מלוא היד ולי, כמה נורא, אין אפילו אחד כי תבין, כנראה שפה בארץ האבות לא צומחות להן האהבות ואולי נערי בכלל מסתתר לו בשלווה בפריז, בריסל, אמסטרדם, או ז'נבה? (אנא סלחו לי, על בעיות המשקל לרווקה בדיכאון, זהו עניין כלל לא קל) הנני בת ישראל טהורה וכשרה שמחפשת מישהו שנראה לא רע דתי , אבל פתוח עם ביטחון, אך לא נפוח רק לא קמצן!, כמו ביני"ש מצוי ובלי "ניו באלאנס"- רצוי! מה כבר ביקשתי? לא יותר מדי אנא עזור לי- זה כדאי שהרי כל העוזר את התואר "רווקה" להעלים מן השמיים אותו מתגמלים וגם סכום סמלי ביד, ינתן כמובן רק שיוקם כבר, הבית הנאמן הישמע לי, הקשב לאנחות, מי יודע? אולי ניפגש בשמחות?.... [ליצירה]
- [ליצירה] איך אני אוהבת את הכתיבה שלך!! [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני יצאתי מדעתי. ואני לא מצליחה לחזור. למישהו יש עצה? אבל למרות הטירוף שלי, אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה!! מזכיר לי למה אני כ"כ אוהבת חמניות... ומזכיר לי מיצג שראיתי במוזיאון המדע בלונדון, של חמניות מוקפאות... [ליצירה]
- [ליצירה] אלמונית, הבעיה הגדולה בעיניי, היא במצבים שיש כביסה מלוכלכת, שלא תלויה בנו. במקרים כאלה אנחנו נחנקים עם הכתמים בלב, בגלל הבושה, ואולי אם היתה לגיטימציה לדבר על דברים, היינו מצליחים להיעזר בסביבה. אני לא חושבת שכולם צריכים לראות את הכתמים,אני בהחלט חושבת שאפשר לחשוף כתם, בעיני מי שיוכל לעזור לכבס אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, חומד, אני יודעת שזה לא קל בכלל. אני מתארת לעצמי שאת רוצה, ומנסה, ומרגישה שזה גדול עלייך, שאת נבלעת. אני מנסה להבין מה עושה לך יותר רע, זמן הגלישה, או אופי הגלישה. אבל אולי הגלישה הזו היא כמו קשר חונק, עם מישהו שאתה אוהב, אבל שלא משאיר מרחב, ולפעימים בדברים האלה אולי כדאי להפסיק לגמרי לתקופה מסויימת, כדי לא להרגיש כבולה ותלותית בזה. כדי להתנקות. ואז לחזור. מודעת לעצמך, פחות נעלמת, פחות נכשלת. מה דעתך? [ליצירה]
- [ליצירה] בעיני לא, כי אמנם המקבילה למשפט שלי היא "הנה לא ינום ולא יישן", אבל דווקא חיפשתי פסוק שתהיה בו אמרה לקורא, שתביע את מה שהמשפט שלי מנסה להעביר- שלמרות המצב, המזעזע כ"כ ביומיים האלה- ובשבילי, ובשביל כל החברים המתים שלי,בשנים האחרונות, זה מה שאני מנסה לומר לעצמי.לא להפסיק לבטוח. [ליצירה]
תגובות