אני יודעת שזה כבר היה פה פעם, הייתי חייבת להעלות שוב. א גולת הצבע בעייניה מילאה מעיינות וגבים, שערותיה התערבו בסירה קוצנית. שפתיה הדקות היו כפסי שקיעה שיורדים אדומים על ההרים. זרועותיה השתלחו כמו צורת החולות בקצות ערוצי נחלים, רגליה היו יציבות כמו גזעים של שיטה. אמרו לה שעם נפש כזאת צריכה היא לגור במקום פורה, אבל הלב הזכיר לה שהרוח מעיפה אבידות ששוכחים במדבר. ב אני רוצה צרופי מילים לטווח קצר, שכוללות בתוכן רק את מה שיש בהן באמת. אני לא רוצה צרופי מילים שרק כתיבתן ביחד, מוסיפה להן קסם. אני לא רוצה צרופי מילים של יער, עם עצים ופרחים ופטריות וסלעי רקפות ודם כלניות והרבה צל. אני רוצה צרופי מילים של מדבר, של הרים שנראים אותו הדבר ובעצם לא. אני רוצה צרופי מילים של אוהלים דקים, ורועות צאן עם כבשים וחלילים פשוטים, של רגלים יחפות שרצות מצריבה בחול הנוקשה באויר היבש רגלים של מאמינים במשבר שמחפשים את מה שאין להם בשירת התנים בלילות.