בס"ד שובי נפשי למנוחייכי, מה היה לך? כבר שנה שלמה חלפה, ימים. ובכל יום רסיס דמע נוסף הוצא מליבֵּך. שנה תמימה, והפצע עודנו מדמם ושורשיו עוד נאבקים למצוץ את דמך, את הגחלת שבדיוק החלה שוב לבעור. אבל הנס שהתחולל אז, זכר החסד הבלתי נתפס, מטפס ועולה, וצף מעל ים הקושי, ומתוך מערבולת התחושות המאיימת להטביע מתבהרת הכרת הנס במערומיו, הַצָּלָתֵך המדהימה מן השאול, כי ה' גמל עלייכי. * * * * * * * * * אילו פי מלא שירה כְּים התחושות הגועשות בקרבי ולשוני רנה כהמון גליו השוצפים אין אני מספיקה להודות לך, אבא יקר ואוהב, אדון רחמן ונדיב, על אחת מאלף אלפי אלפים ורִבֵּי רבבות פעמים הטובות, על כל אותם ניסים ונפלאות שעשית עמי השנה. כי חילצת נפשי ממוות, מתהום הנשייה של שגרה עצובה וכואבת של בדידות וצער, סבל וייסורים, את עיני מדמעה, מִשנה של בכיות ונהרות אינסופיים של דמעות, וצעקות ואין שומע, את רגלי מדחי, מִפחד משתק הנוטע את הכאב ומקבע את הסבל. ואותו החסד שמוכרח היה לבוא דרך העקלקלות של מוות, דמעה ודחי, בו טמון זרע ההתחדשות, ממנו משתלשל חבל ההצלה. * * * * * * * * * את קרבן התודה לא אוכל לשלם כי גדל ממני החסד. אתהלך לפני ה' בארצות החיים ואספר חסדו.        לרב דב זינגר, איש א-לקים קדוש לאסתי, מנהיגה עצומה ולרון, מרפא בחסד מלאכי האלקים שלי