[ליצירה]
יוסף
זה יפה מאוד....עצוב כל כך. נשמע קשה..
"השמש בדיוק מעליך ואין צללים" איזה יופי!
נוף אחר. זה כל כך נכון לפעמים...ממש הזדהיתי ורוגשתי.
תודה,
פרידי.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה רבה על התגובה פרידי, גם אני התרגשתי מדבריך, ושמחתי שהמילים הצליחו לגעת...
יוסף.
[ליצירה]
וואו, ועוֹדהפעם וואו...
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
~*~*~*~*~*~*~*~*~
תגובה מושכלת בא תבוא,
בנתיים, האישונים שלי, המחפשים צלילה
לא עמקו יותר מזה, ולא בגלל הדמעה...
"הן רק לפנות בוקר"
ועכשיו, זה רק לפנות ערב
כּנרת~~
[ליצירה]
לו ידעת.
לו ידעתי אני
את סודך,אישוניך
שלך בוודאי אורים לעולמי-
עד.
אומר כשאדע ואדע?
ומי ידע אותך?
הלוא אולי זאת אני.-ברוכת
אילו כשרונות? אולם.-
(זאת אומר רק עבורך)
את אשר אותם
הברוכים,אם הינם בחובי. כזיק--
באישוניך הצוללים שתכליתם
בעבורי
כנראה
עצם קיומם.
ממני.
[ליצירה]
אור בקצה הנר
וואו, שילוב מעניין בשיר הזה.
אז קודם, תודה יוסף על האינפורמציה, שליל נר ראשון של חנוכה, הוא היום הקצר ביותר בשנה. (גם אם זכרתי את התקופה, לא דייקתי אתזה לחנוכה).
"טרם העמיק התכול ברקיע" - כמו רגע טמיר ונעלם
הכונס אל תוכו דממת חוחית
ופעיית פעמונים
לחישת סודות הסוף
וצל ברושים.
הכל מתכנס כאל תרדמת הליל ,
אך שם,
הגם שבמרוחק,
נרקם סוד הרגע, בו מבליח
אור מן החושך
ורַז מאיר.
מה אהבתי.
כּנרת~~
(רז=אור)
[ליצירה]
בס"ד
אתה מאתגר את השפה העברית, ומאלף אותה לשימושך. התוצאות לא מאחרות לבוא. כתיבתך תמה, מתומצתת, בעלת ביטוי וצורה. אהבתי.
שוב ישוב, כך הבטיחו לנו.
"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". בנים באשר הם, ואב באשר הוא.
[ליצירה]
האמן לי שאני פתוח מאין כמוני (אולי אפילו יותר מידי), ואין לי בעיה לשמוע דעות שונות ומשונות. אבל גם לפתיחות יש גבול. כאשר מבקרים את גדולי התנ"ך ובטח ובטח את אהרן הכהן משבעת הרועים, אני חושב שצריך קצת זהירות. אני מוכן לשמוע פירושים חדשים ותובנות שלא נאמרו עד היום, אבל כאשר באים לחדש בתורה יש להתייחס לפירושים קודמים שנכתבו על ידי גדולי ישראל ולראות כיצד הם ניגשו לדברים, ואחר כך, מתוך ענווה, לנסות לומר מה שנראה לעניות דעתנו.
ואם כבר דמגוגיה, אז מה הקשר בין אי ההקשבה של היהדות החסידית לקריאה לעלייה לארץ, לבין הביקורת שלי על דבריך, חוץ מאשר כביכול חוסר פתיחות. אני חושב שזה לא היה במקום, יש לדון בכל מקרה לגופו ולא לייחס לבר הפלוגתא שלך דברים שהוא בכלל לא אמר.
לגופו של עניין, הקשר בין ה'ערווה' שאתה מייחס לאהרן לבין הפסוק 'כי פרעה אהרן' הוא רחוק מאוד, אני לא מבין איך על סמך קשר קלוש שכזה אתה לוקח על עצמך לייחס דברים כאלו על אהרן הכהן. אני מסכים, יש לבחון ולעיין בפסוקים כראוי, ובהחלט יש כאן נפילה של אהרן, אך גם אם התורה גילתה לנו שיש כאן בעיה אין זה אומר שהותר הרסן וניתן לייחס את כל שבדמיוננו לחטאו של אהרן.
ראה מה כותב רבנו בחיי על הפסוק שהבאת מדברים ט,כ "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. ידוע מה שדרשו חז"ל בפסוק זה (ויקרא רבה י, ה), השמדה זו כלוי בנים שנאמר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, וכיון שהתפלל משה עשה תפילתו מחצה. ומכל מקום פסוק זה הנכתב בתורה לאות ולמופת שאהרן חטא בעגל חטא גדול עד שנענש עליו בכלוי בנים, ובודאי יש לתמוה כי אהרן לשם שמים נתכוון ומחשבתו היתה זכה בעבודת ה' יתברך, והנה הכתוב אמר (שמות לב, לה) אשר עשה אהרן, לא יתפוש אותו רק על המעשה לבדו לא על המחשבה, ואם כן למה התאנף בו ה'? והתשובה בזה כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה, וכן דרשו חז"ל (בבא קמא נ.) ממה שכתוב (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד, ואף על פי שכוונתו היתה לשמים מכל מקום המעשה לאהרן בידים היה חלול ה', ואף על פי שהוא לא חטא בו הנה החטיא את ישראל שלא בכוונה, שהרי על ידו טעו אחריו ונפלו הרבה מישראל, וכן הזכיר לו משה כי הבאת עליו חטאה גדולה (שמות לב, כא). וראיה גדולה שהוא לא חטא בו כלל ממה שהזכיר משה בתוכחותיו ואמר תריבהו על מי מריבה (דברים לג, ח), וקראו חסיד (שם) שלא נמצא בו חטא אחר".
רבנו בחיי הוא רק דוגמא, ראיתי פרשנים רבים בנושא, ואף אחד מהם לא העלה בדעתו לייחס לאהרן חטא מופרז כפי שאתה כותב. אני רוצה לקוות כי השקעת מחשבה רבה לפני שהעלית על הכתב את הדברים, אבל גם אם כן עדיין לדעתי הדברים מופרזים ללא ביסוס אמיתי בכתובים. הרי שים לבך לדבריך, אתה אומר שהכל תלוי ב'איש המבעיר' ואם אהרן כביכול היה ראוי הרי שלא היה יוצא עגל אלא מנורה, הרי שאת כל האחריות אתה מטיל על אהרן. אם כן לדבריך הוא אישיות בעייתית שנופלת בגדול החטאים - עבודה זרה. אזי מדוע וכיצד נבחר הוא מכל האנשים להיות זה שיעלה את האור במנורה, ולהיות האיש שיכנס לפני ולפנים, אתמהה.
ליתר עיון בחטא העגל כדאי לעיין בכוזרי ספר ראשון צב-צז, ושם גם מבאר מה היתה הבעיה במעשהו של אהרן.
[ליצירה]
תודה רבה לכם אהובי.
תודה לך מסר כפול על ההקשבה והפרגון, מקווה שתאהב גם את הדברים הנוספים שאפרסם.
ולך כנרת מתגעגעת שיודעת לקלוע לנבכי הלב. לכל הגעגועים שורש אחד המתפרט לאלפי אלפים וריבי רבבות של נימים דקים, וכל פריטה על כל נים פרטי בכוחה ליצור ניגון מופלא המסוגל להניד את השורש עצמו.
אוהב באמת.
יוסף.
[ליצירה]
ראשית כל יישר כח על המאמר ועל העיסוק בדברי תורה, ועל הנסיון להעמיק בפרשיות האבות הקדושים.
וכעת, לעצם העניין, לא קראתי את המאמר של אותו רב שאותו אתה תוקף, אך לעניות דעתי אין בדבריך הוכחות נחרצות לביסוס דעתך, ויותר מכן אני חולק מכל וכל על 'רמת' החטא שאתה מייחס לבני יעקב, ואפרט את דברי.
העובדות הם שתשובת שמעון ולוי נותרת ללא מענה, והזעקה שהם מבטאים בדבריהם 'הכזונה יעשה את אחותנו'??! נותרת בעינה (אגב, אתה כמעט מתעלם מהנבלה שבמעשה שכם בן חמור וכל המאמר שלך תוקף בשצף קצף את שמעון ולוי שמעשיהם היו אך ורק תגובה, בל נשכח שהנבל הגדול כאן הוא שכם בן חמור!). עובדה נוספת היא שיעקב בא חשבון עם יעקב ולוי בסוף ימיו וכביכול יעקב אומר את המילה האחרונה. עד כאן העובדות.
במאמרך אתה מנסה להציג כאילו ה' קוטע את השיחה בין יעקב ובניו ואומר להם לעלות בית אל, ודבר זה מורה על מעין סיבוב פרסה, כלשונך, ומעין 'ראיה' שיש צורך בחזרה בתשובה כללית. רעיון זה שאתה אומר הוא, אולי, יפה כשלעצמו, אבל הוא פרשנות שלך בלבד וכעין דרשת סמוכים נחמדה.
בדיוק באותו אופן ניתן לומר שה' לא מאפשר, כביכול, ליעקב להגיב משום שהוא מסכים עם דברי שמעון ולוי, והראיה (וזו כבר עובדה) שנפל פחד אלוקים על הערים אשר סביבותיהם. באשר לעליה בית אל הרי הכתוב מבאר את הצורך לעלות (לה,א) 'קום עלה בית אל... ועשה שם מזבח לא-ל הנראה אליך בברחך מפני עשיו אחיך', היינו כעת שיעקב חוזר לארץ ישראל יש לתת תודה ולזבוח זבח לאלוקים המציל והמושיע אותו בעת צרתו. ואם אתה מתעקש לדרוש כאן סמוכים הרי שאפשר לומר שדווקא אחרי ההתרוממות של בית יעקב בגילוי מסירות הנפש והקנאה הקדושה שקנאו לנבלה שנעשתה להם יש מקום להקריב קרבן לה'. ומה שהיה צריך להיטהר מה בכך, ודאי, אחרי כל קרב ושפך דם, גם כזה שנעשה על פי דין, יש מקום להיטהרות (ראה בפרשת מטות בתיאור מלחמת ישראל במדין בסוף ימי משה שהיא הייתה בצו מפורש מאת ה', ובכל זאת אחריה באו ראשי המלחמה ורצו להקריב קרבן ולהיטהר ממראות המלחמה), וכן יש להיפטר מחפצי עבודה זרה שנלקחו כשלל.
ובכלל יש להתבונן בפרשה זו רבות, הרי אם מדייקים בכתובים אז מיד אחרי שנודע ליעקב על האונס של דינה נאמר (פס' ה) 'והחריש יעקב עד בואם' – של האחים, כלומר יעקב ממתין לבניו, יעקב לא מגיב לבד, אולי הוא מבין שכעת כאשר מתחיל להתרקם עם ישראל על כוחותיו השונים צריך לתת גם לבניו מקום בהחלטות. ואכן בשיח המנוהל עם שכם ואביו רק האחים משתתפים ויעקב כאילו מחוץ לתמונה (וכבר עמד על כך הרמב"ן במקום). נקודה נוספת: כבר במענה הראשוני של בני יעקב אנו שומעים (פס' יג) 'ויענו בני יעקב... במרמה וידברו', אתה פירשת במירמה, אך אונקלוס מתרגם 'בחכמתא' ואין כאן סתירה שכן 'עם עקש תתפתל' (תהילים יח). מכל מקום כבר מלכתחילה לא התכוונו באמת בני יעקב, וכל בני יעקב בכלל, לתת את דינה אחותם לנבל הזה, אלא שחשבו להניא אותו מדבריו על ידי אימת ברית המילה (וראה ברמב"ן) (ולא שמענו שיעקב מחה בידם, ואם תאמר שהוא לא ידע שיש כאן תרמית אז אתה בעצם אומר שהוא היה לגמרי מחוץ לתמונה ואז ניתן להבין שסמך לגמרי על שיקול דעתם של האחים ומדוע מוכיח אותם לאחר מעשה, ונראה שודאי הוא ידע והסכים לתחבולה).
אני רואה לנכון לציין שבדבריך אתה סותר את עצמך: בתחילה אתה אומר שבני יעקב ענו במרמה את שכם, כלומר אתה מסכים שהדרישה לברית בשום אופן לא תכשיר את מעשה האונס ואין דעתם להסכים עם נישואי שכם ודינה, אח"כ אתה אומר ששמעון ולוי הקדימו להרגם בניגוד לדעת אחיהם שבכלל רצו לבקר חולים ואגב כך לנסות לחלץ את אחותם (ומה אם יתנגדו הרי שכם השאיר אותה שבויה בביתו וזה לא היה מטוב לב), אח"כ אתה שוב אומר שכל בני יעקב באו ובזזו את העיר כלומר פתאום הם מסכימים עם הפעולה של שמעון ולוי, אתמהה.
אפשר להציע הסבר שונה: כשהאחים ראו שבני שכם קיבלו את עצתם אפשר שניסו לחשוב על תחבולה אחרת כיצד להוציא משם את דינה, בל נשכח שדינה הייתה שבויה בבית שכם (ראה מה קורה היום כשלא יוצאים לקרב עבור שבוי שלנו...), מאוד ייתכן ששמעון ולוי התכוונו להרוג רק את שכם ולהוציא את דינה במין פעולת סיירת (על זה אני חושב שגם אתה תסכים שיש לכך את כל הצידוק המוסרי שבעולם, ואם לא אז אני חושב שיש לך לבדוק את עצמך...) ולפי זה אפשר בהחלט לראות את שמעון ולוי כעושים מעשה של מסירת נפש להציל את אחותם וכדברי רש"י בפסוק כג 'אחי דינה – לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה'. ובשל השתבשות הפעולה באו אנשי העיר וניסו למנוע בכוח את פעולתם, ואז היה מין ההכרח להרוג את כולם הן מדין שהם מסייעים לדבר עברה, והן מכך שקמו להרוג את שמעון ולוי (כעין זה מבאר האור החיים).
יתרה מזו אם מתבוננים בתוכחת יעקב לבניו אחרי המעשה אין הוא מטיף להם על עצם הריגת הרשעים אלא (פסוק ל) 'עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי', כלומר הטקטיקה הייתה שגויה, אנחנו כרגע במצב שאנחנו מתי מספר ואולי היה מקום לשקול דרך אחרת להוצאת דינה מבית שכם. וכבר כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (ט,יד) מדוע נתחייבו כל בני שכם מיתה (וגם הרמב"ן על התורה שחולק עליו מסכים שהיו חייבים מיתה רק מצד אחר ואכמ"ל), ואם שמים לב נקודת המוצא של הרמב"ם (ושל רוב ככל הפרשנים) שלא ייתכן ששמעון ולוי עשו שלא כדין בעצם ההריגה אלא בתוצאות שיכלו להיגרם מכך, ואם כן מובן מאוד מדוע הייתה חיתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם.
אם נמשיך על זו הדרך, גם בתוכחת יעקב בסוף ימיו לא מוזכרת שכם אף במילה, התוכחה היא עלומה ואפשר בהחלט לפרשה על מכירת יוסף, וכך נוקט האור החיים במפורש שעל פי הפשט כל התוכחה נאמרה רק על מכירת יוסף. אבל גם אם נניח שיעקב מוכיחם על מעשה שכם אני משוכנע שזה לא ברמות שאתה מתאר את מעשי שמעון ולוי 'מעשה נבלה' 'רצח המוני' כלשונך אלא חטא ברמה אחרת בכלל. חלילה לפרש את מעשי האחים ברמה הנמוכה של אנשי רחוב (ויש לי את ההרגשה שאתה נוטה לראות את אישי התנ"ך כאנשים רגילים המתהלכים ביננו, ורק במקרה החליט מישהו לכתוב עליהם ספר שמתאר את קורות חייהם, ולא כאנשים שחיו (לפחות) טפח מעל הקרקע הבוצית שאנחנו מדשדשים בה, וממילא הלבטים שהיו להם היו (קצת) יותר גבוהים משלנו, אם אני טועה בהבחנה אנא הודיעני). ולפי דבריך מדוע אינו מוכיח את כל בניו, הרי ב'חטא' הביזה והחמדה של אלוהי הנכר חטאו כולם לשיטתך??
בכל מקרה אני לא מתיימר להכריע בהבנתי הדלה מהי האמת האלוקית ומה באמת היחס הנכון לפרשה זו, ואפשר שיש מקום לכאן ולכאן (וכמו שרואים בפרשנים לכל אורך הדורות שזה אומר בכה וזה אומר בכה), וכשאני אומר לכאן ולכאן איני מתכוון שבני יעקב נפלו במה שאתה מתאר אלא עשו שלא כדין ברמה אחרת לגמרי (וכמו שכתבתי), אבל ודאי שהנחרצות שבה פירשת את הדברים היא במקרה הטוב אפשרות סבירה, ובמקרה הפחות טוב נסיון לא מוצלח להאיר את מעשי האבות. בדברים שכתבתי אני בעצם חולק עליך בשני מישורים א. ברמת 'החטא' שאתה מנסה לייחס לבני יעקב ובפרט לשמעון ולוי. ב. בעצם הנחרצות שלך שזה ודאי הפירוש הנכון על פי 'הראיות' שאתה מביא לתמוך את עמדותיך.