פרידה.
בליבי תבער אש,
הודיעני על מה
ולמה
תסער נפשי
הלוא אך בקושי
הכרתיהּ
ידעתי הודהּ,
מכאובים
מעלי לא פסחו
אך זה
כאב
מתוק וצורב
מנחם ומצרף,
זה עוד לא.
מדוע אם כן
נפשי תסער
ובליבי אש תבער.
יוֹסֵף המאסֵף
-
וילד זר הולך ותר, כמו שאול,
את עקבותיו של אב ושל אלול,
ובעמום הוא מחפש את הצלול.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה וחן חן לכל המגיבים והמגיבות המתוקים מדבש. חנוכה שמח לכולם. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה ומיוחד, אהבתי. המשך לכתוב שברי מילים ורסיסי אותיות... יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] ואו כנרת לא יכולתי לצפות לקבלת פנים יותר מרווה מזו שנתת לי, תודה רבה. את יודעת גם בחיי האדם יש עונות, לפעמים אביב ולפעמים... סתיו ;) (אגב, גם בלילה יש טל, והרבה, ניסית פעם לשבת על הדשא בערבים טלולים... ;) תודה על התגובה. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לכם אהובי. תודה לך מסר כפול על ההקשבה והפרגון, מקווה שתאהב גם את הדברים הנוספים שאפרסם. ולך כנרת מתגעגעת שיודעת לקלוע לנבכי הלב. לכל הגעגועים שורש אחד המתפרט לאלפי אלפים וריבי רבבות של נימים דקים, וכל פריטה על כל נים פרטי בכוחה ליצור ניגון מופלא המסוגל להניד את השורש עצמו. אוהב באמת. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] הסתיו... יש בו איזה משהו מיוחד, רוח וריחות אדמה ועלים נושרים... יצירה יפה. וכנרת הנה לך השיר של ר' יהודה הלוי: עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ 'חֶלְקִי ה'' אָמְרָה נַפְשִׁי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה, מי שיכול 'לרגוש ולסעור מרגע קטן מוכר', הוא יוכל גם 'לשוב אליך אהובי שוב מפויסת'. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] שני דברים: א. הגשם מחכה ועוד איך לתפילה, אולי לא רק לתפילה, אבל בהחלט גם לתפילה כך לימדונו חז"ל(הנחרצות הזו 'הגשם לא מחכה לתפילה' מנין? וכי במקום רבש"ע אתה?). ב. ודאי צריך תיקון בנושא הצדק החברתי, אבל אינני בטוח שהתנהגות על פי סוציאליזים קיצוני ישיג את התוצאה הרצויה (וכבר היינו בסרט הזה ראה רוסיה הקומוניסטית...), הפתרון לפערים בחברה הוא לא כל כך פשטני לצערנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית כל יישר כח על המאמר ועל העיסוק בדברי תורה, ועל הנסיון להעמיק בפרשיות האבות הקדושים. וכעת, לעצם העניין, לא קראתי את המאמר של אותו רב שאותו אתה תוקף, אך לעניות דעתי אין בדבריך הוכחות נחרצות לביסוס דעתך, ויותר מכן אני חולק מכל וכל על 'רמת' החטא שאתה מייחס לבני יעקב, ואפרט את דברי. העובדות הם שתשובת שמעון ולוי נותרת ללא מענה, והזעקה שהם מבטאים בדבריהם 'הכזונה יעשה את אחותנו'??! נותרת בעינה (אגב, אתה כמעט מתעלם מהנבלה שבמעשה שכם בן חמור וכל המאמר שלך תוקף בשצף קצף את שמעון ולוי שמעשיהם היו אך ורק תגובה, בל נשכח שהנבל הגדול כאן הוא שכם בן חמור!). עובדה נוספת היא שיעקב בא חשבון עם יעקב ולוי בסוף ימיו וכביכול יעקב אומר את המילה האחרונה. עד כאן העובדות. במאמרך אתה מנסה להציג כאילו ה' קוטע את השיחה בין יעקב ובניו ואומר להם לעלות בית אל, ודבר זה מורה על מעין סיבוב פרסה, כלשונך, ומעין 'ראיה' שיש צורך בחזרה בתשובה כללית. רעיון זה שאתה אומר הוא, אולי, יפה כשלעצמו, אבל הוא פרשנות שלך בלבד וכעין דרשת סמוכים נחמדה. בדיוק באותו אופן ניתן לומר שה' לא מאפשר, כביכול, ליעקב להגיב משום שהוא מסכים עם דברי שמעון ולוי, והראיה (וזו כבר עובדה) שנפל פחד אלוקים על הערים אשר סביבותיהם. באשר לעליה בית אל הרי הכתוב מבאר את הצורך לעלות (לה,א) 'קום עלה בית אל... ועשה שם מזבח לא-ל הנראה אליך בברחך מפני עשיו אחיך', היינו כעת שיעקב חוזר לארץ ישראל יש לתת תודה ולזבוח זבח לאלוקים המציל והמושיע אותו בעת צרתו. ואם אתה מתעקש לדרוש כאן סמוכים הרי שאפשר לומר שדווקא אחרי ההתרוממות של בית יעקב בגילוי מסירות הנפש והקנאה הקדושה שקנאו לנבלה שנעשתה להם יש מקום להקריב קרבן לה'. ומה שהיה צריך להיטהר מה בכך, ודאי, אחרי כל קרב ושפך דם, גם כזה שנעשה על פי דין, יש מקום להיטהרות (ראה בפרשת מטות בתיאור מלחמת ישראל במדין בסוף ימי משה שהיא הייתה בצו מפורש מאת ה', ובכל זאת אחריה באו ראשי המלחמה ורצו להקריב קרבן ולהיטהר ממראות המלחמה), וכן יש להיפטר מחפצי עבודה זרה שנלקחו כשלל. ובכלל יש להתבונן בפרשה זו רבות, הרי אם מדייקים בכתובים אז מיד אחרי שנודע ליעקב על האונס של דינה נאמר (פס' ה) 'והחריש יעקב עד בואם' – של האחים, כלומר יעקב ממתין לבניו, יעקב לא מגיב לבד, אולי הוא מבין שכעת כאשר מתחיל להתרקם עם ישראל על כוחותיו השונים צריך לתת גם לבניו מקום בהחלטות. ואכן בשיח המנוהל עם שכם ואביו רק האחים משתתפים ויעקב כאילו מחוץ לתמונה (וכבר עמד על כך הרמב"ן במקום). נקודה נוספת: כבר במענה הראשוני של בני יעקב אנו שומעים (פס' יג) 'ויענו בני יעקב... במרמה וידברו', אתה פירשת במירמה, אך אונקלוס מתרגם 'בחכמתא' ואין כאן סתירה שכן 'עם עקש תתפתל' (תהילים יח). מכל מקום כבר מלכתחילה לא התכוונו באמת בני יעקב, וכל בני יעקב בכלל, לתת את דינה אחותם לנבל הזה, אלא שחשבו להניא אותו מדבריו על ידי אימת ברית המילה (וראה ברמב"ן) (ולא שמענו שיעקב מחה בידם, ואם תאמר שהוא לא ידע שיש כאן תרמית אז אתה בעצם אומר שהוא היה לגמרי מחוץ לתמונה ואז ניתן להבין שסמך לגמרי על שיקול דעתם של האחים ומדוע מוכיח אותם לאחר מעשה, ונראה שודאי הוא ידע והסכים לתחבולה). אני רואה לנכון לציין שבדבריך אתה סותר את עצמך: בתחילה אתה אומר שבני יעקב ענו במרמה את שכם, כלומר אתה מסכים שהדרישה לברית בשום אופן לא תכשיר את מעשה האונס ואין דעתם להסכים עם נישואי שכם ודינה, אח"כ אתה אומר ששמעון ולוי הקדימו להרגם בניגוד לדעת אחיהם שבכלל רצו לבקר חולים ואגב כך לנסות לחלץ את אחותם (ומה אם יתנגדו הרי שכם השאיר אותה שבויה בביתו וזה לא היה מטוב לב), אח"כ אתה שוב אומר שכל בני יעקב באו ובזזו את העיר כלומר פתאום הם מסכימים עם הפעולה של שמעון ולוי, אתמהה. אפשר להציע הסבר שונה: כשהאחים ראו שבני שכם קיבלו את עצתם אפשר שניסו לחשוב על תחבולה אחרת כיצד להוציא משם את דינה, בל נשכח שדינה הייתה שבויה בבית שכם (ראה מה קורה היום כשלא יוצאים לקרב עבור שבוי שלנו...), מאוד ייתכן ששמעון ולוי התכוונו להרוג רק את שכם ולהוציא את דינה במין פעולת סיירת (על זה אני חושב שגם אתה תסכים שיש לכך את כל הצידוק המוסרי שבעולם, ואם לא אז אני חושב שיש לך לבדוק את עצמך...) ולפי זה אפשר בהחלט לראות את שמעון ולוי כעושים מעשה של מסירת נפש להציל את אחותם וכדברי רש"י בפסוק כג 'אחי דינה – לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה'. ובשל השתבשות הפעולה באו אנשי העיר וניסו למנוע בכוח את פעולתם, ואז היה מין ההכרח להרוג את כולם הן מדין שהם מסייעים לדבר עברה, והן מכך שקמו להרוג את שמעון ולוי (כעין זה מבאר האור החיים). יתרה מזו אם מתבוננים בתוכחת יעקב לבניו אחרי המעשה אין הוא מטיף להם על עצם הריגת הרשעים אלא (פסוק ל) 'עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי', כלומר הטקטיקה הייתה שגויה, אנחנו כרגע במצב שאנחנו מתי מספר ואולי היה מקום לשקול דרך אחרת להוצאת דינה מבית שכם. וכבר כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (ט,יד) מדוע נתחייבו כל בני שכם מיתה (וגם הרמב"ן על התורה שחולק עליו מסכים שהיו חייבים מיתה רק מצד אחר ואכמ"ל), ואם שמים לב נקודת המוצא של הרמב"ם (ושל רוב ככל הפרשנים) שלא ייתכן ששמעון ולוי עשו שלא כדין בעצם ההריגה אלא בתוצאות שיכלו להיגרם מכך, ואם כן מובן מאוד מדוע הייתה חיתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם. אם נמשיך על זו הדרך, גם בתוכחת יעקב בסוף ימיו לא מוזכרת שכם אף במילה, התוכחה היא עלומה ואפשר בהחלט לפרשה על מכירת יוסף, וכך נוקט האור החיים במפורש שעל פי הפשט כל התוכחה נאמרה רק על מכירת יוסף. אבל גם אם נניח שיעקב מוכיחם על מעשה שכם אני משוכנע שזה לא ברמות שאתה מתאר את מעשי שמעון ולוי 'מעשה נבלה' 'רצח המוני' כלשונך אלא חטא ברמה אחרת בכלל. חלילה לפרש את מעשי האחים ברמה הנמוכה של אנשי רחוב (ויש לי את ההרגשה שאתה נוטה לראות את אישי התנ"ך כאנשים רגילים המתהלכים ביננו, ורק במקרה החליט מישהו לכתוב עליהם ספר שמתאר את קורות חייהם, ולא כאנשים שחיו (לפחות) טפח מעל הקרקע הבוצית שאנחנו מדשדשים בה, וממילא הלבטים שהיו להם היו (קצת) יותר גבוהים משלנו, אם אני טועה בהבחנה אנא הודיעני). ולפי דבריך מדוע אינו מוכיח את כל בניו, הרי ב'חטא' הביזה והחמדה של אלוהי הנכר חטאו כולם לשיטתך?? בכל מקרה אני לא מתיימר להכריע בהבנתי הדלה מהי האמת האלוקית ומה באמת היחס הנכון לפרשה זו, ואפשר שיש מקום לכאן ולכאן (וכמו שרואים בפרשנים לכל אורך הדורות שזה אומר בכה וזה אומר בכה), וכשאני אומר לכאן ולכאן איני מתכוון שבני יעקב נפלו במה שאתה מתאר אלא עשו שלא כדין ברמה אחרת לגמרי (וכמו שכתבתי), אבל ודאי שהנחרצות שבה פירשת את הדברים היא במקרה הטוב אפשרות סבירה, ובמקרה הפחות טוב נסיון לא מוצלח להאיר את מעשי האבות. בדברים שכתבתי אני בעצם חולק עליך בשני מישורים א. ברמת 'החטא' שאתה מנסה לייחס לבני יעקב ובפרט לשמעון ולוי. ב. בעצם הנחרצות שלך שזה ודאי הפירוש הנכון על פי 'הראיות' שאתה מביא לתמוך את עמדותיך. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי... 'ולהרגיש שוב את אותה אהבה'. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ביותר ניצן. בלילה (המטאפורי כמובן), העינים נעצמות מחד, ומאידך יש בהם עוצמות שלא ניתן להגיע ביום. אכן, ואמונתך בלילות. יוסף. [ליצירה]
תגובות