דמעות וחלוּקי אבנים
לשתות לרויה חפצתי
מנחל אכזב.
יחף הייתי
דרכתי עלים ושרך
כרעתי על ברכי
קרבתי לשוני
טיפות אחרונות חרבו זה מכבר,
מליחות דמעותי
רשומה על חלוּקי אבנים,
ניפצתי נפשי אל סלע
כיליתי רוחי.
משב חלוש בסוּף ליחש
לךְ לךָ ואל תשוב
עד עת יתגשמו
רוחות ועבים.
