העֵץ
זרד קט ברוח
ואני כמותו,
ללא מנוחה
ללא מקום
בודד, רחוק מהעץ
מאביו.
ועד מתי?
מתי תשקוט הרוח,
והזרד באדמה -
יתכנס
ומטל השמים -
יִרווה,
יצמיח שורשים
גבעול ועלים,
יציץ פרח ופרי,
ויהיה לעץ
שגם ממנו -
יעוף זרד קט.
יוֹסֵף המאסֵף
-
וילד זר הולך ותר, כמו שאול,
את עקבותיו של אב ושל אלול,
ובעמום הוא מחפש את הצלול.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] משה אהרן היקר. שוב אתה מייחס לי דברים שלא אמרתי, הרי אמרתי בפירוש שאפשר וצריך לחדש, ובודאי בדור שלנו,רק אמרתי שצריך זהירות וכובד ראש. אין לך מושג כמה דעותי קרובות לשלך שצריך לעשות מהפכה תודעתית, רגשית, פילוסופית, רעיונית ומה שלא תרצה. ההבדל ביננו הוא בניסוח, בסמנטיקה, ובעיקר בכבוד וביחס לאלו שקדמו לנו, ובזהירות מהפזיזות. 'אמת משלי' נמצאת ועוד איך בז'רגון שלי, הנסיון לצייר אותי באור קצת חשוך ושמרני הוא ממש לא נכון וגם לא לעניין. אתה לא מתייחס לגופם של דברים שכתבתי לך. והאמן לי אמירת דברים מקוממים ללא ביסוס חוץ מזה שהיא לא אמיתית, גם אינה תורמת למהפך שהנך שואף שיקרה כאן באחד הימים. פתיחות שבעקבותיה מגיעים לדעות מסולפות היא כבר לא פתיחות אלא רפורמה. האמן לי שבצד הש"ס והמדרשים הרב קוק והפרשנים הקלאסיים, אני קורא גם את עמוס עוז וא.ב יהושע שביד שגיא וברקוביץ, וגם מהוגים מחכמי האומות כאפלטון וקאנט אני לא נמנע, ולהיפך אני מתעמק בהם וברעיונותיהם. אבל צריך הרבה זהירות ולא כל דעה או רעיון יפה מותר להיקרא בשם קודש ולהיכנס במחנה ישראל. אני נאלץ לספר קצת על עצמי משום שחרה לי המשפט שהצמדת לי 'אנשים מבטיחים כמוך, שכל האנרגיה שלהם מתועלת לשרשור מקורות "אין סופיים" והעמדתם כאמת סופנית מוחלטת והבלעדית, מבלי אפשרות של אפילו הרהור כל שהו'. אני משתדל לא לייחס לבר הפלוגתא שלי דברים שאני לא יודע עליהם, שים לב שבדברי אליך אני משתדל להתייחס בעיקר לדעה שהצגת ולא לאדם, מה שלא הרגשתי שנעשה כלפי לכן הרגשתי צורך להגיב. לא הגבת כמעט לגופם של דברים, רק מסביב, לא הוכחת את שיטתך בעומק ובהוכחות משכנעות. במקום זה גלשת לדיונים על השואה ועל חוסר הפתיחות, כביכול, של ברי פלוגתתך. יכול להיות שעוד יהיו בינינו ויכוחים אבל מבחינתי הם יהיו לגופם של דברים, אם יאמרו דברים שלעתי אין להם ביסוס ו/או שפוגעים באמיתה של תורה, אני אגיב (אם יהיה לי כח באותו זמן), אך לא אחלוק לעולם על עצם היכולת לחדש ולומר דברים שלא נאמרו רק בגלל שהם לא נאמרו. ואחתום כמקודם "והאמת והשלום אהבו". [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה בעיני... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי... 'ולהרגיש שוב את אותה אהבה'. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ומעורר. [ליצירה]
- [ליצירה] משה אהרן הנכבד ראשית כל רצוני להדגיש הדברים שאומר אינם נאמרים באופן אישי אלא ויכוח ענייני לגופם של דברים. מתגובותיך ניתן להבין את השורש של גישתך, אתה אינך מוצא לנכון להתחשב באף אחד שדיבר וחשב על הנושאים הללו לפניך. ותקן אותי אם אני טועה, אולם כאשר אתה כותב כי רש"י הרמב"ן רבנו בחיי אור החיים כולם 'אונסים את הכתוב', פוחדים לומר את האמת, מטייחים ושובים אותנו בשבי דעות לא נכונות, סלח לי אבל זה הרושם שמתקבל. לדבריך אנו בדור הגאולה יכולים להשתחרר מכבליהם של גדולי ישראל שאנסו אותנו בחשכת הגלות בטיוח האמת והסתרתה, כביכול. אולם ממה שאני ראיתי, כאשר חז"ל או הפרשנים רצו לומר על מישהו שטעה או שחטא הם לא פחדו ולא חששו לומר כן. אפשר לסקור את הדברים לאורך הש"ס והמדרשים אבל אביא מספר דוגמאות בלבד כדי לאשש את דברי: א. על יעקב "כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך, אמר הקב"ה ליעקב חייך בלשון הזאת שהוכחת את חמיך, בו בלשון אוכיח את בניך, הדא הוא דכתיב כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול" (תנחומא בובר במדבר פרק לג, א). ב. על יוסף "ויהי אחר הדברים האלה. אחר הרהורי דברים, מה הרהור יוסף, אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זה מנה יפה שהיתה שם, והיה נותנה לי, והיו אחי נותנים בי עין רעה, עכשיו אני ברווחה. אמר לו הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב" (לקח טוב בראשית לט,ז). ג. וכן "ויאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני, והזכרתני אמר הקב"ה חייך שתעשה עוד בבית האסורין ב' שנים שנאמר ויהי מקץ שנתיים ימים". ד. על ראובן נחלקו הדעות בחטאו אבל לדעת ר' יהושע בגמרא אכן חטא ראובן כפשוטו (שבת נה,ב). ה. על משה "ויאמר משה אל ה' בי ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך, הרי ששה ימים ויומא דהוה קאים בגויה הרי שבעה ימים, ובסוף אמר להקב"ה שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה חייך שאני צוררה לך בכנפיך, ומתי פרע לו הקב"ה רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי לוי, חד אמר כל שבעת ימי המלואים היה משמש בכהונה גדולה סבור שהיא שלו ובסוף נאמר לו אינה שלך של אהרן אחיך הוא שנאמר, ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן, רבי חלבו אמר כל שבעת ימי אדר היה משה מפייס ומתחנן לפני הקב"ה שיכנס לארץ ובסוף אמר לו (דברים ג) כי לא תעבור את הירדן הזה" (שיר השירים רבה פרשה א, ג). ו. "רב אמר: קיבל דוד לשון הרע... אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אמר רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו" (שבת נו, א-ב). ז. "אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי" (שם). ח. "שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצוה והתיש הקב"ה את כחן, את מוצא שאמר דוד 'זמירות היו לי חקיך', לומר שקלות ורגילות כזמירות, אמר לו הקב"ה חייך שסופך לטעות בדבר שהתינוקות קורין, כשהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה שנאמר 'וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה', תלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו קרב עזא לסמכו, 'ויכהו שם האלהים על השל' מפני ששגגת תלמוד עולה זדון, 'ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזא' אמר לו הקדוש ברוך הוא ולא אמרת זמירות היו לי חקיך ולא למדת?! 'ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו' (במדבר רבה פרשה כא). ט. הרמב"ן הידוע בתחילת פרשת לך לך "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא (בראשית יב). אלו מקצת מהדברים שאספתי וישנם עוד רבים שלא הבאתי. מכל מקום לאור הדברים אינני יודע על מה כבודו מסתמך כשהוא אומר שחז"ל פחדו לחשוף, כביכול, את חטאם של אישי התנ"ך - גדולי ישראל. ומכאן אני למד שאם הרמב"ן או כל פרשן אחר, ובטח חז"ל, היו מאמינים שחטא אהרן הם לא היו 'מפחדים' או חוששים לומר זאת. אולם אני רוצה להבהיר את דברי, אני לא אומר שלא ניתן לומר דברים נוקבים וקשים, ואני לא אומר שלא ניתן לומר ביקורת. וכמובן אינני אומר שגדולי ישראל אינם יכולים לטעות ואם הכתוב מבקר אזי יש להתעמק בכתוב ללא מורא. אבל קודם שאומרים דברים ובודאי לפני שמחליטים לפרסם אותם. יש להתחשב, לדעתי, בכמה גורמים: א. ללמוד את דברי חז"ל והפרשנים בעומק ולהבין מדוע הם לא אמרו את מה שאתה חושב שהיה צריך לומר. ב. בנוסף להוכיח את דבריך מהכתובים מעל לכל ספק ולא להיתלות בשברי מילים ושברי רעיונות בבחינת הררים התלויים בשערה. ג. גם אחרי כל העיון יש לשקול את המילים בזהירות הראויה ולהעמיד לנגד עיננו את המשנה באבות "אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל". לדעתי בשיר שכבודו כתב לא התקיימו הדברים הללו שכתבתי ותקן אותי אם אני טועה. [הערה נוספת בסוגריים, אמירות כמו 'אני חדשן ופתוח ומכוון לאמיתה של תורה מה שלא עשו כל גדולי ישראל שלפני', או 'האמת שלכם גם תשתנה ותותאם לאמת שאני מאמין בה', אלו אמירות שיש בהם ריח לא טוב אפילו קצת יוהרא]. לסיום אני מקווה שהמחלוקת ביננו תהיה לשם שמים כמחלוקת בית שמאי ובית הלל, עליה נאמר 'והאמת והשלום אהבו'. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה וחן חן לכל המגיבים והמגיבות המתוקים מדבש. חנוכה שמח לכולם. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה ומיוחד, אהבתי. המשך לכתוב שברי מילים ורסיסי אותיות... יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת את ממש מקסימונת בתגובותייך, שימחת אותי מאוד, ולוואי ובחורף זה תמלאי עד גדותייך מים זכים וצלולים... ;) [ליצירה]
- [ליצירה] מיוחד מאוד, הזכיר לי את '1984' של אורוול משום מה... [ליצירה]
תגובות