מה אתה עושה
בשעת צהריים
כשהשמש בדיוק מעליך
ואין צללים,
ואתה מגלה
שמחשבות שציירת במכחול
על לוח ליבך
ודעות שהחווית
שחצובות היו
מעומק אדמת חייך
וּבְחִירוֹת שבִּיכּרת
שמאמין היית שיעמדו
ימים רבים,
נכונות היו לשעתם
ולא עוד.
וכעת,
בשעת צהריים זו
של חייך
אתה מתקפל מכאב
ומביט
לאותם המקומות
שרגיל היית בהם
ורואה
נוף אחר
ומאום אין בידך לשנות.
תגובות