בדרכי.
אֵלֵךְ בְּדָרְכִּי
בָּשְׁבִילִים, בָּשָֹדוֹת,
אֵלֵךְ אֶל עָצְמִי
עָל אֲבָנִים מְחֲכּוֹת,
אֵלֶךְ בְּמָקְלִי
אֱחְצֶה נַהֲרוֹת,
אֵלֵךְ וְאֲקְשִיב
לְבָטִים וּתְפִילוֹת,
אִלִךְ אַף עַל פִּי
שֶיֵנְשְבוּ רוּחוֹת.
יוֹסֵף המאסֵף
-
וילד זר הולך ותר, כמו שאול,
את עקבותיו של אב ושל אלול,
ובעמום הוא מחפש את הצלול.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה מאד -:) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה "......ואמות ואוסיף ללכת" עם שירי דרך צריך במיוחד להזהר שלא להופכם לקיטש אתה כותב אותם פשוט ונהדר ישר כח [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לשניכם, שימחתם אותי מאוד, ואני לוקח מה שאמרת, הפרפור, לצומת ליבי. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] לעולם לא לחדול היי פרפור חמודית, מעניין שבחרת בשורה האחרונה של "ענבלים" (אלתרמן) לתאר את עצמת שירו של יוסף. בעיני השורה הקודמת לה, מבטאת היטב את הליכתו של יוסף, אל עצמו, בדרכו שלו. יש כאן מרחבים כמו בשיר שהזכרת, ולכל אורך השיר של יוסף, הוא לא חדל להביט בשבילי החיים, בשדות, באבנים (שהן כנראה מייצגות משימות בחיים), הוא לא חדל לנשום לבטים ותפילות, והוא חי. כל כך חי. לא תמיד פשוט לחיות למען... לפעמים יותר קל למות למען, וזו הגדוּלה בשיר הפשוט הזה לכאורה, שהוא מתאמץ לחיות, להתחדש, להתרענן (כמו ערשׂנו רעננה:) לא לקבל את שבילי החיים כמובנים מאליהם, גם אם זה אומר אֵלֶךְ בְּמָקְלִי, כלומר, מַשהו להשען עליו, גם אם יש צורך בתמיכה במהלך המסלול, הוא לא מתכחש לכך, ועם זאת - אֵלֵךְ בְּדָרְכִּי. שיר שהוא שיעור. והנה המקור שהביאה 'פרפור': עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב. דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֻקּוֹת, מֶרְחָבִים שֶׁלִי וָדֶרֶךְ. הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל, נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת. לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת. ('ענבלים' או בַּדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה / נתן אלתרמן) אני מרגישה ש ~ השיחים העולים מן הכּנרת סוגדים לסודות המים... מרחבי ערב כּנרת~~ [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת את ממש מקסימונת בתגובותייך, שימחת אותי מאוד, ולוואי ובחורף זה תמלאי עד גדותייך מים זכים וצלולים... ;) [ליצירה]
- [ליצירה] ארוכה הדרך אל עצמך :-) אהבתי מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] תודה וחן חן לכל המגיבים והמגיבות המתוקים מדבש. חנוכה שמח לכולם. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] ואוו ממש יפיפה, מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] האמן לי שאני פתוח מאין כמוני (אולי אפילו יותר מידי), ואין לי בעיה לשמוע דעות שונות ומשונות. אבל גם לפתיחות יש גבול. כאשר מבקרים את גדולי התנ"ך ובטח ובטח את אהרן הכהן משבעת הרועים, אני חושב שצריך קצת זהירות. אני מוכן לשמוע פירושים חדשים ותובנות שלא נאמרו עד היום, אבל כאשר באים לחדש בתורה יש להתייחס לפירושים קודמים שנכתבו על ידי גדולי ישראל ולראות כיצד הם ניגשו לדברים, ואחר כך, מתוך ענווה, לנסות לומר מה שנראה לעניות דעתנו. ואם כבר דמגוגיה, אז מה הקשר בין אי ההקשבה של היהדות החסידית לקריאה לעלייה לארץ, לבין הביקורת שלי על דבריך, חוץ מאשר כביכול חוסר פתיחות. אני חושב שזה לא היה במקום, יש לדון בכל מקרה לגופו ולא לייחס לבר הפלוגתא שלך דברים שהוא בכלל לא אמר. לגופו של עניין, הקשר בין ה'ערווה' שאתה מייחס לאהרן לבין הפסוק 'כי פרעה אהרן' הוא רחוק מאוד, אני לא מבין איך על סמך קשר קלוש שכזה אתה לוקח על עצמך לייחס דברים כאלו על אהרן הכהן. אני מסכים, יש לבחון ולעיין בפסוקים כראוי, ובהחלט יש כאן נפילה של אהרן, אך גם אם התורה גילתה לנו שיש כאן בעיה אין זה אומר שהותר הרסן וניתן לייחס את כל שבדמיוננו לחטאו של אהרן. ראה מה כותב רבנו בחיי על הפסוק שהבאת מדברים ט,כ "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. ידוע מה שדרשו חז"ל בפסוק זה (ויקרא רבה י, ה), השמדה זו כלוי בנים שנאמר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, וכיון שהתפלל משה עשה תפילתו מחצה. ומכל מקום פסוק זה הנכתב בתורה לאות ולמופת שאהרן חטא בעגל חטא גדול עד שנענש עליו בכלוי בנים, ובודאי יש לתמוה כי אהרן לשם שמים נתכוון ומחשבתו היתה זכה בעבודת ה' יתברך, והנה הכתוב אמר (שמות לב, לה) אשר עשה אהרן, לא יתפוש אותו רק על המעשה לבדו לא על המחשבה, ואם כן למה התאנף בו ה'? והתשובה בזה כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה, וכן דרשו חז"ל (בבא קמא נ.) ממה שכתוב (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד, ואף על פי שכוונתו היתה לשמים מכל מקום המעשה לאהרן בידים היה חלול ה', ואף על פי שהוא לא חטא בו הנה החטיא את ישראל שלא בכוונה, שהרי על ידו טעו אחריו ונפלו הרבה מישראל, וכן הזכיר לו משה כי הבאת עליו חטאה גדולה (שמות לב, כא). וראיה גדולה שהוא לא חטא בו כלל ממה שהזכיר משה בתוכחותיו ואמר תריבהו על מי מריבה (דברים לג, ח), וקראו חסיד (שם) שלא נמצא בו חטא אחר". רבנו בחיי הוא רק דוגמא, ראיתי פרשנים רבים בנושא, ואף אחד מהם לא העלה בדעתו לייחס לאהרן חטא מופרז כפי שאתה כותב. אני רוצה לקוות כי השקעת מחשבה רבה לפני שהעלית על הכתב את הדברים, אבל גם אם כן עדיין לדעתי הדברים מופרזים ללא ביסוס אמיתי בכתובים. הרי שים לבך לדבריך, אתה אומר שהכל תלוי ב'איש המבעיר' ואם אהרן כביכול היה ראוי הרי שלא היה יוצא עגל אלא מנורה, הרי שאת כל האחריות אתה מטיל על אהרן. אם כן לדבריך הוא אישיות בעייתית שנופלת בגדול החטאים - עבודה זרה. אזי מדוע וכיצד נבחר הוא מכל האנשים להיות זה שיעלה את האור במנורה, ולהיות האיש שיכנס לפני ולפנים, אתמהה. ליתר עיון בחטא העגל כדאי לעיין בכוזרי ספר ראשון צב-צז, ושם גם מבאר מה היתה הבעיה במעשהו של אהרן. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ביותר ניצן. בלילה (המטאפורי כמובן), העינים נעצמות מחד, ומאידך יש בהם עוצמות שלא ניתן להגיע ביום. אכן, ואמונתך בלילות. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה שייקוש! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד ומיוחד, אהבתי מאוד את הסוף... [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת את ממש מקסימונת בתגובותייך, שימחת אותי מאוד, ולוואי ובחורף זה תמלאי עד גדותייך מים זכים וצלולים... ;) [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה בעיני... [ליצירה]
- [ליצירה] הגזמת! אני מוכרח להצטרף לחולקים עליך. עם כל הכבוד יש הבדל בין לומר שאהרן טעה ברמה כזו או אחרת ובין לומר שבניגוד למשה 'איש האלוקים' אהרן הוא 'איש העושה אלוקים', ועוד לומר שיש כאן להט של 'ערווה' ח"ו. לדעתי, יש כאן חוסר הבנה, הקטנת גדולי התנ"ך לתפיסות הנמוכות שלנו, ואולי אפילו גילוי פנים בתורה שלא כהלכה. [ליצירה]
- [ליצירה] הסתיו... יש בו איזה משהו מיוחד, רוח וריחות אדמה ועלים נושרים... יצירה יפה. וכנרת הנה לך השיר של ר' יהודה הלוי: עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ 'חֶלְקִי ה'' אָמְרָה נַפְשִׁי. [ליצירה]
תגובות