[ליצירה]
יפהפה
וגם את תקבלי את הניתוח החודשי של אביב וסתיו ...
עודני זוכרת,
השמש פיזזה אז בטבור של שמים
ואני, מצמצמת חצי עין, שאלתיךְ
מה נורא יותר-?
השיר נפתח ב"עודני זוכרת" משמע הדוברת בעיני רוחה שולחת אותנו אל נחלות העבר.
השמש פיזזה בטבור של שמיים - השמש רוקדת וצוהלת - אולי על חשבון האנשים הסובלים מחום או שמא היא שמש מפזת ונעימה? של חורף.
השמש ומצמוץ חצי העין לעומתה כפראפרזה. העין נצרבת מרוב אור ולכן על הדוברת לצמצמה ולמצמצה.
ואז באה השאלה:
מה נורא יותר?
להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיניי או לאבדו סתם כך על צד הדרך
להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיני -האם לשמוח במאור עיני אל מול מאור השמש או לאבדו סתם כך. ושמא (אני מפרש פירוש חופשי) שהשמש תהיה לי לעין ועוד עין ושתראה במקומי את צד הדרך. ואולי צמצום חצי העין מרמז שהדוברת באמצע תהליך אבדן הראייה?
צד הדרך - מקום של אמצע החיים. שבו מתרחשים דברים סתמיים בחיי הדוברת. אך איבוד מאור עיניים אינו דבר סתמי. ויש כאן סתירה.
[ליצירה]
יקירתי, ברוך שובך,
הנני ואשלח לך נחשולים תכולים להאיר יומך,
גלים גלים של חום, אהבה וחדוות יצירה, כאשר ידעת,
שוטי עליהם כבתחילה, אל פחד בת
הן שבת אל חוף מבטחך.
(שמחתי על המיסרוש, חמודתי)
יש ימים פי שבע אז ירוק הירק,
פי שבעים תכולה התכלת...
אוהבת, כּנרת
[ליצירה]
וואו איזה שיר חזק כמו אמן ווירטואוז עירבבת צבעים נדושים ליצור צבעים חדשים לרגשות עמוקים
הביקורת היחידה שלי היא שהשיר קצר מדי.
זה אולי ניראה לך מתאים לעשות את השיר קצר קולע מספיק כביכול.
לי ניראה שחסר כאן הרבה ושהסיבה האמיתית שקיצרת הוא משום הטבע הציקלוני של הרגשות שהבאת רגשות שקשה לתופסם ועייפת מלעמוד במקום הזה כשהיית מהמילה משפשפת ועד הר הגעש הרדום שלי