חצוב זה האור ממרבץ הקסמים
החבוי עד אין-קץ בשונית אלמוגים
כסוית מי-רגליים של יום ועוד יום
מדמנת האפסיים שקוית-עצלתיים.
מה תמשמש באוצרות אופיר
יד גסה זחוחת-ידע של יום ויומיים
הן אמרי פיה לא יושיעוה
רק דממת הניגון החודר
מפלחת בלב השממה
ותידד שנתי מעיני
בעלות על שמי סהר חיוור
ולבנוניתו תקיפני ותבהלני
כבואה לבלע את החול
לשָכֵּח מני אז קטנות האתמול
החוזר ומלפף נשמת איכר
השב אל אדמתו, אדמת-ניכר
