השפיות הינה המצע עליו נכונה התקשורת האנושית. הטירוף אינו אלא שפה ייחודית שאין הגיונה הפנימי פחות משל השפיות, אלא שרק אחד דוברה - גאון או שוטה, הכל לפי מה שהוא אדם. אומללותו של המטורף היא אפוא עריצותה של החברה, שקידשה את שפתה כחוק טבע בל-יעבור.  ועוד, שדיבור ללא נמען נראה כפעולה חסרת-תכלית אלא שהמטורף מפוכח דיו כדי לנהל שיח ער בין חלקי האני שלו, ואולי חסר-ברירה הוא.