רחוק כי ימלט האדם מתלות ייחוסית באחר. ממה נפשך, אם איש פשוט הוא, אך על כל פנים רכש איזה מעלה תרבותית בינונית, יביט בבוז כלפי מטה ויתכבד בקלון חברו, באמור לנפשו, ראש אני, ומה גם לשועלים. ואם איש של צורה הוא, יביט בייאוש כלפי מעלה, ויתקלן בכבוד רבו, באמור לנפשו, זנב אני, ויחניק אף הוא בנפשו שיוכו המיני. כי מה בצע לו לאיש אשר כזה במה שנתעלה מעל הטופס ההמוני, כל זמן שאין הוא אלא חיקוי חיוור של צורות שלמות ממנו. וסבורים הרואים כי קנאה אכלתו לזה, כשם שתאוות הכבוד מניעה את הפחות ממנו, ואינם מבינים טהרת נפשו הזועקת "שרגא בטיהרא מאי אהני לן", ונחמת ברוך חכם הרזים, נחמת טיפשים היא.