כשרכנת עלי, וידך מלטפת לחי בוערת
כששדייך נסכו בי רוך, רחמים, וניצוץ של גן-עדן
ובין חמוק לחמוק נתעברתי, נאלמתי, נעלמתי
שלחתי ידי אל מסילת הזמן הדוהרת בעצלתיים
ונטיפי אלמוות ונצח נתמוגגו בינות חלצי
שמעתי אז קול מלחש, כאדווה על פני ישימון הזכוכית
וקפאתי על משכבי עד שובו של המוות הלבן
