איך עָבָרֵנוּ מתרחק, טרדות הזמן כמעט השכיחו את נעורינו, אשק חיק, כרי הדשא שהקריחו. טרדת כובדו של המשא, סיחרור הסֵחֵר והמֶכֶר, ודאגות הפרנסה, וימי השכול וימי הזֶכֶר. נבוא עד ערב, אשת חיק אל סף מלון דרכים רוגע וסף בכייך המצטחק אל סף בכיי יתגעגע ואז, עם לילה נתמכר לזכרונות באמתחתינו מעל - רקיע משכר ואדמה ברוכה- תחתינו והעבר המתרחק, אשר טרדות הזמן השכיחו יצמיח פתע, אשק חיק, כרים של דשא שהקריחו