לו רק היית שולח בי את האוּר
וממיתני
(שוחט מקבל זורק מקטיר)
כי אז יכולתי להיות
אברים אברים מעלי עשן
מונחים על מזבח א-להים.
"שלח אורך ואמִתך המה ינחוני... אל מזבח א-להים" (תהלים מג, ג'-ד').
אור לד' תמוז ה'תשס"ד
[ליצירה]
מיוחד כ"כ
מעני'ין אותי מה הביא לכתוב שיר כזה איזה רקע...
אבל לא משנה...
וכדאי לשמוח שהחיות הם הנקרבים ובכך מכפרים עלינו שצריכים למות באמת מחטיאנו
[ליצירה]
נאה בהחלט
אם זה מה שקורס מ"כים מוציא ממך, אולי גם אני אחשוב על זה (ואז אתאבד, כמובן).
טוב לראות שאתה חי ובועט, וגם שובר כמה חזירים-קדושים בדרך.
[ליצירה]
אה..
כמעט כמו אצ"ג?? לא, אל תגזימי.. אל תעזי להמעיט בערכו של מורנו ורבנו עד כדי אמירה שאני כמעט כמוהו.
באמת, עכשיו כשאת אומרת, אני רואה את ההשפעות של אצ"ג. בעיקר נזכרתי ב"כפרקי נבואה בוערים בי ימותי בכל הגילויים" (טוב, וכמובן גם בקולו של הרב זאב סולטנוביץ'..). לא יודע כמה זה קשור, אבל זה עלה לי.
[ליצירה]
כן,
אבל לפעמים גם אם האדם לא מגדיר את עצמו בדרך מסוימת, כל עוד הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו, כל עוד הוא יודע לאן הוא שואף, הבדיקות האלה נעשות לפי קריטריונים ברורים.
אז נכון שאני לא מדבר על מה שאת כותבת כאן, כי אני מדבר על בנאדם שכן ברור לו מה הוא רוצה. אבל מצד שני, הוא לא הולך בתלם, אלא הוא חורץ לעצמו את התלם שלו, ובזה זה כן דומה למכותב של המכתב הזה.
נראה לי שיש בזה איזה דבר שהוא יתרון, בחיפוש התמידי. לא דיברתי על חיפוש של שדה לרעות בו, אלא חיפוש של תלם, או חריצה של תלם.
סתם מה שחשבתי בעקבות המכתב הזה (ולא רק בעקבותיו..)
[ליצירה]
הבהרה
השיר לא נכתב מנקודת מבט של שליח ציבור, אלא מנקודת מבט של מי שמתפלל בציבור ו'רודף' אחרי שליח הציבור.
בכל מקרה, כל אחד אמור להבין בדרך שלו ולפי הראיה שלו, וזה לא כל כך משנה באיזו כוונה בדיוק נכתב השיר, לענ"ד.
(בנץ, לא ביקשת - לא הראיתי. זה הכל..)
[ליצירה]
אחד החזקים שיש על זאבי.
וגם עכשיו, כשאני עובר על מה שאספנו על זאבי בינתיים וקורא את זה בפעם המי-יודע-כמה, זה עוד חונק לי את הדמעות בעין.
"..וגוש חוסם בגרון".
יראה אור בעז"ה, וטוב שכך.
אוי, זאבי.
[ליצירה]
בסדר,
אמרנו פחות או יותר את אותו הדבר.
מה שאמרתי זה שאדם צריך למצוא לו בתוך השדה שהוא הולך בו ומגדיר את עצמו בתוכו, את התלם שהוא חורץ לעצמו. רק למה שאני קראתי שדה את קראת תלם, אבל הרעיון הוא אותו רעיון ביסודו, לענ"ד.
אבל על כל פנים, אני שונא לומר "האדם צריך".
[ליצירה]
ובכן,
אני אחרוג עכשיו, ואגיב.
בלי לומר כל מיני מילים יפות מסביב, כמו מדהים, מקסים, נהדר, נפלא או וואוו, אני פשוט לא זוכר שקראתי סיפור יותר טוב מזה בצורה. אולי זה כי אני נוגע בדבר, ויתכן שהגזמתי, אבל כך אני מרגיש.
זה הכל, ולכן הוא בודד ברשימת האהודות שלי.
תגובות