הִיא מֵקִיאָה אוֹתִי גַּלִים מֵחוֹפֶיהָ

מִתֻּמַּת חוֹלוֹתֶיהָ

אֲנִי מְחַפֵּשׂ בָּאֲדָמָה הָרַכָּה הַזּוֹ הַמִּתְחַפֶּרֶת

אֵיזֶה קֹשִׁי לְהִתְיַצֵּב לִנְטֹעַ בּוֹ

לִשְׁלֹחַ חֲלוֹמוֹת וְגַעְגּוּעִים לָעֹמֶק.

הִיא נִגְלֵית לְעֵינַי עַל מַצָּע מְנֻתָּק

בְּשׂוֹרַת תֻּמָּתָהּ בְּשוּלֶיהָ

בֹּסֶר טֻמְאָתָהּ, חִלּוּלֶיהָ

וְהַקֹּדֶש עוֹד מַרְבִּיץ בָּהּ, עוֹד מַכֶּה

שָׁרָשִׁים

(צִיּוּרִים רוּחָנִיִּים הָיוּ לָהּ לְבִעוּתֵי לָיְלָה).

לֹא עָרַכְתִּי חֻפָּתָהּ, עוֹד לֹא הֵרַחְתִּי בְּשָמֶיהָ

מֹר וּשְׁקִיעָה אֲדֻמָּה אֶל הַיָּם

דְּיונוֹת שָׁלוֹם

וְעַכְשָו הִיא נִגְלֶלֶת אֶל תּוֹכָהּ

גִּלּוּלִים גִּלּוּלִים.

אֵין מָנוֹס

בָּנֶיהָ בָּאוּ לָצוּר אוֹתָהּ עַל סוֹגָר

וּבריחַ אֲבַק שְׂרֵפָה

הַנֵּס הָאָמוּר לֹא מִתְרַחֵשׁ

הַדֶּגֶל הַמּוּרָם לֹא מִתְנַחֵשׁ

כֻּלָּם נוֹשְׁכִים וּנְשׁוּכִים

וְאַף אֶחָד לֹא רָאָה אוֹתוֹ וָחָי.

אָבָק עַל הַדֶּרֶךְ אֶל הַחֻפָּה

חוֹפֶה חֶבְלֵי אֶרֶץ צָרוֹת

צְרורוֹת בְּכֵלִים כְּבֵדִים -

הַשָּׁמַיִם שׁוֹקְעִים לְאַט בְּאָבָק, אֱלֹהִים.

(מוצאי ו´ תמוז ה´תשס"ה, תחילת המצור על הגוש)