בס"ד בס"ד קולו שמעתי ואקרב, אבא חודש בי חידושים, ביצירה ראשונה מפעם בי חיים חדשים. את קולה שמעתי ואירא דוחקת-לוטפת בי - צוֹר! ואצור. לו חכמתי - בנתי אז אולי גם ידעתי.       מוצש"ק וישלח, ח"י כסליו, תשס"ד  בשולי הדברים: "ההגיון העברי הוא שמעי-נבואי. שתי השקפות הן, או בדיוק, יש השקפת עולם, והאזנת עולם, הקשבה. הראשונה מיוחדת להגיון היווני, האלילי, העיוני, המונח ביסוד המדע המערבי, שהעיון, התיאוריא, ההסתכלות והצפיה, בעולם ובמעשיו, עומד בראשו. לא כן ההגיון העברי, ששמעי הוא, אינו צופה בעולם ואינו רואה בו א-להי עולם, אלא שומע חוקי עולם, ומקשיב למצות הבלתי נראה והבלתי צפוי, אשר דברו נשמע, כמו בנבואה" (קול הנבואה: ההגיון העברי- השמעי, לרב דוד כהן "הנזיר", עמ'' לח). חלוקת הספירות בנויה מעשר ספירות: ג' עליונות שהן חב"ד: חכמה, בינה ודעת, ומז' תחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות (חג"ת, נהי"מ). ספירת הכתר אשר ממעל לעשר הספירות ענינה "הרצון". "לאחר התעוררות הרצון (ה'כתר') מתנוצץ במוח רעיון כללי, איך לממש את הרצון ולהוציאו אל הפועל... שלב זה הוא בחינת ספירת 'החכמה'... בשלב זה קיימת רק התמונה הכללית ואילו הפרטים עדיין נעלמים. הרעיון נמצא בעומק המחשבה ובשלב זה מדובר על כלליות, חומר גלם שטרם עובד לפרטיו. הפרטים יתגלו בספירת ה'בינה'. "'בינה' היא מלשון התבוננות והתבוננות זו מביאה לכך, שהאדם מפרט לפרטים את המה שהיה עד כה כללי. הרעיון, שצץ בשלב הקודם, בחינת החכמה הוא עניין של הברקה, השואפת להתפשט בלי מְצרים... הבינה היא אֵם הפרטים. הבינה משולה ליצירת התינוק, המתחיל בזרע האב, הכולל את איברי התינוק לכל פרטיו אך בכללות רבה, אחרי-כן בא שלב ההריון, שבו מתפתח הזרע בבטן האם ומן הכלל משתכללים הפרטים... כך הוא בנמשל. שלב ספירת החכמה הוא שלב של כלליות, ושלב ספירת הבינה הוא שלב של פיתוח והפריה (ידיד נפש: מבוא לתורת הקבלה, הרב יחיאל אברהם ברלב). ספירת דעת: "יש אור אחד נמנה לפעמים בכלל עשר הספירות, ונקרא 'דעת'. אמנם, האמת היא, שאינו אור שרשי כמו שהן עשר הספירות, שהן עשרה שרשים חלוקים זה מזה; אבל הוא הארה אחת נולדת מחיבור שתי הספירות חכמה ובינה (ספר הכללים, רמח"ל, עמ' שטז). והדעת הרי היא בבחינת "והאדם ידע את חוה אשתו"- חיבור של ממש, שילובם של החכמה והבינה והוצאתם לפועל. "צריכים כעת בזמן הפריחה הלאומית, בהתחלתה, לעורר את השאיפה למטרה הרוחנית העליונה שהוא הסיגול לרוח הקודש, שהיא קבוע ברוב בעלי הכשרון שבאומה. חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא. אורו של משיח, אור חדש, יופיע. אוצר חיים חדש ומלא רעננות, נשמות חדשות, מלאות הופעת חיים גאיוניים, האצולות מזיז החכמה והגבורה של מעלה" (הראי"ה קוק, מצוטט ב"קול הנבואה" עמ' שיח).