תמי, אני מוכרח לחלוק עלייך בנוגע לשיר הזה.
השיר מאוד קצר - דבר שלא אופיני לחזקי - אולם דוקא במיעוט המילים מתגלה הגדולה של השיר.
בחזרה על המילה "שוב" ארבע פעמים, הוא מתאר לנו, איך בכל פעם ששידוך מתפקשש לו, חוזר אותו תהליך שוב ושוב, והתהליך עצמו הוא פשוט: כאב ומשם הפנמה שהכל מאת הקב"ה וממילא הכל לטובה.
דוקא בכך שהשיר קצר, מתגלה המסר הגדול החבוי בו, שייתכן שהיה מתפספס ביצירה שהמילים בה מרובות.
בנוסף, אני חושב שבקיצור היצירה, יש מעין הרגשה שלכותב אין יכולת להביע את עצמו במילים מרובות, כי הוא אמנם מפנים שהכל לטובה, אבל עדיין כואב לו.
יצירה (בלית הגדרה אחרת שעולה לי במוח) מתוקה.
מבט פשוט ואמיתי על העולם.
אשריך!
ושטה:
אני הבנתי מהיצירה שהדגש הוא על ההפנמה שהכל מאת הקב"ה, ומתוך כך מגיעים להכרה שהכל לטובה.
בס"ד
הצלחת לומר בצורה תמציתית ונכונה
לגבי שידוכים ודברים אחרים שאני בטוחה שכל אחד עובר בחיים כמו החלטות שגויות , פרנסה וכו' , פשוט צריך להגיע להכרה ולהאמין שהכל מאת ה' והכל לטובה!
אתה פשוט כיוונת זאת רק לעניין הזיווג .
חזק ומתומצת היטב !
[ליצירה]
תמי, אני מוכרח לחלוק עלייך בנוגע לשיר הזה.
השיר מאוד קצר - דבר שלא אופיני לחזקי - אולם דוקא במיעוט המילים מתגלה הגדולה של השיר.
בחזרה על המילה "שוב" ארבע פעמים, הוא מתאר לנו, איך בכל פעם ששידוך מתפקשש לו, חוזר אותו תהליך שוב ושוב, והתהליך עצמו הוא פשוט: כאב ומשם הפנמה שהכל מאת הקב"ה וממילא הכל לטובה.
דוקא בכך שהשיר קצר, מתגלה המסר הגדול החבוי בו, שייתכן שהיה מתפספס ביצירה שהמילים בה מרובות.
בנוסף, אני חושב שבקיצור היצירה, יש מעין הרגשה שלכותב אין יכולת להביע את עצמו במילים מרובות, כי הוא אמנם מפנים שהכל לטובה, אבל עדיין כואב לו.
[ליצירה]
יצירה (בלית הגדרה אחרת שעולה לי במוח) מתוקה.
מבט פשוט ואמיתי על העולם.
אשריך!
ושטה:
אני הבנתי מהיצירה שהדגש הוא על ההפנמה שהכל מאת הקב"ה, ומתוך כך מגיעים להכרה שהכל לטובה.
[ליצירה]
ב"ה
תימני וידידה היקרים,
ברצוני להבהיר מספר דברים:
א. חלק חשוב מהקשר בין אבי ואודוש, וההומור הנובע ממנו, קשור בעובדה שהקשר הרגשי ביניהם מתפתח בצורה מאוד חזקה. לית מאן דפליג, שאחרי שמכירים פחות משבועיים אנשים הנמצאים בקשר מצוי אינם אומרים דברי חיבה כה מופלגים אחד כלפי השני - אולם הקשר ביניהם מתפתח מבחינה רגשית בצורה מהירה למרות שמבחינה שכלית הדברים עדיין לא נחקרו עדיין (מה שקורה פעמים רבות לצערי הרב).
ב. אחת מנטיותיה של אודוש היא לאתגר את אבי המרכזניק לצאת מהקופסא שלו ולעשות דברים שהוא לא מורגל בהם (כגון להזמין אותו לארוחה אצלה בבית, ולפקוד עליו בטבעיות לשטוף את הכלים וכו' וכו'). מעולם לא טענתי שזה שפוי שבחורה תכין ארוחה לבחור בתור הפגישה השלישית, או שזה מקדם קשר בריא, או שהייתי נענה בחיוב להזמנה כזאת. זו הסיטואציה ההומוריסטית שיצרתי, שכמדומני שיכולה לקרות (למרות שמעולם לא קרתה לי), ואינני טוען שהיא בריאה.
ג. דבר פשוט הוא שמילות חיבה מוטב להן להישמר לשלבים יותר מתקדמים, אבל זה לא תמיד עובד כך. אני לדוגמא הייתי מאוד מאוד שמח לפתח רגשות אך ורק כלפי בחורה אחת שהיא תהיה אשתי, ושקודם תהיה החלטה שכלית ברורה, ואירוסין, ורק לאחר האירוסין ייתפתחו אצלי רגשות כלפיה. מובן מאליו שהדבר לא קרה, ובעוד שברוך ד' מעולם לא התאהבתי, לצערי הרב התפתחו אצלי רגשות כלפי משודכות שונות במהלך השנים, והיו שלבים שבהם נאמרו מילות חיבה (מכיוון שאני בחור קצת יותר מופנם לרוב הם באו קודם מצידה של הבחורה). המחשבה כאילו העולם עובד על פי תבניות, היא לעניות דעתי מחשבה מוטעית, מכיוון ששום קשר איננו דומה למשנהו, והרגשות נוטים להתפתח ללא קשר לבחינה השכלית של הקשר.
ד. לשבת קרוב לבחורה על ספסל, לעניות דעתי הוא דבר טוב בקשר שמתקדם בצורה בריאה. אינני יודע מה לא צנוע בזה.
[ליצירה]
ב"ה
ידידה היקרה,
קראתי בעיון את דברייך, ורציתי לנקוט בשולי גלימתך ולהעיר מספר הערות:
א. אני מפרסם תחת שמי האמיתי, כי אינני מתבייש במי שאני.
ב. השיחות שמפורסמות הן שיחות ישירות עם ד', שהיתה תקופה בת שנתיים שבה רשמתי את חלקן במחשב במקביל לדיבור עמו.
ג. כפי שנזכר ביצירה הנ"ל, אינני רוצה לכעוס על ד', וכפי שראית - גם כשאני כועס עליו, הכעס מתהפך במהרה לדברי ריצוי; אולם אני חושב שיש מקום גם לתחושה הראשונית של כעס. אסור לי להתעלם מהרגשות שלי, רק בגלל שאינני חש בנוח לדבר אל ד' כך. יחסו של ד' אלינו, הוא אמנם מצד אחד יחס מלך לעבדיו אבל מהצד השני יחס אב אל בניו; ולכן השיקולים הם לא תמיד של "מה ראוי", אלא גם של "מה אתה חש". ועייני במסכת ברכות דף לא' ע"ב, שגם חנה ואליהו הטיחו דברים כלפי מעלה.
[ליצירה]
ב"ה
מיכל היקרה,
כעת העירו לי שישנה בעיה בצורת הופעת הפרק בדפדפן אקספלורר, שבגללה הפרק לא מופיע במלואו (אני משתמש בדפדפן פיירפוקס, ועל כן לא שמתי לב לזה).
אני אשתדל לראות אם ניתן לתקן את הבעיה.
חזקי.
[ליצירה]
תגובה לעידו
ב"ה
א. הערה פרטית לתוכן הדברים: אם זכרוני אינו מטעני מילות הפייט הן "ש-די עשינו את שלנו תקיף עשה את שלך", ולא כמוזכר בדבריך.
ב. לכללות הענין: יצירותי הדלות בתור טיוטות ללא תשומת לב ראויה וממילא פשוט שאינני מתבונן בהן לראות אלו מהן צריכות פירוש ואלו לא. אולי באמת לא הייתי צריך לשים את היצירה הזאת באתר מכיון שהיא באמת דורשת התבוננות על מנת להבין את כוונתי וייתכן שיש מקום לשקול להסירה. אין עיתותי ביד כרגע להתבונן בכל זה, ובלנ"ד בשבוע הבעל"ט אשקול את הדברים.
[ליצירה]
ב"ה
מיכל היקרה,
א. "ומלאכיו נטהרים מקרבת לאומים"; בקדושת יוצר: "וכולם פותחים את פיהם בקודשה ובטהרה" - ונשאלת השאלה ממה המלאכים צריכים להטהר? ובפרקי היכלות מופיעה בתשובה שמדובר במלאכים שיורדים לעולם השפל שלנו, והם צריכים להטהר מהלכלוך שנדבק בהם בעקבות הקרבה לגויים.
ב. "ישעה תפילת פרה גועה"; כשכתבתי את היצירה ההיה לי משום מה במוח שהפרות שהביאו את הארון מפלישתים וכו' התפללו, לאחר-מכן נזכרתי שהם רק שוררו שירה לקב"ה, ואכן גם את הבית הזה אני צריך לכתוב מחדש.
[ליצירה]
ב"ה
מעין היקר,
אינני מכיר את סתם, ולא ידעתי שהוא פסגאי, לו יצויר שהייתי יודע זאת הייתי פוטר עצמי מלהשיב לו. אם הוא היה חפץ בדיון עניני בטענות שהועלו בסדרה, הוא היה יכול לעשות זאת, תחת-זה הוא החליט להטפל לביטוי המשמש תדירות בישיבה (אני לדוג' השתמשתי בו השבוע פעמיים). ומכיוון שכך, אמרתי את האמת - שבשעה שנאי מתאר דמות של מרכזניק, מטבע הדברים אשים בפיו את צורת הביטוי שבה הוא מורגל.
[ליצירה]
ב"ה
יסכה היקרה -
השימוש בסוג ה"חרוז" הזה, ודאי שאיננו נעשה על ידי במתכווין. אדרבה - אינני אוהב דברים מעין אלה. באופן עקרוני, אינני משכתב את יצירותי הרגילות (עייני ביצירתי הדלה "דרכי יצירה", שהדבר איננו נובע ממעלה, אלא אדרבה - מחסרון), ולו יצויר שהייתי עושה כן, ייתכן בהחלט שהייתי משנה את הדברים. ביצירות שאני מנסה לחרוז בהם (עייני לדוג' ביצירתי הדלה "קדושתא לשבת דברי") - אני חורז אך ורק בצורה מלאה ואכמ"ל.
תגובות