שוב כויה
מתקוה שנגוזה –
שוב כאב
מזיווג שאיננו לי.
שוב הפנמה
שהכל מעם ד' –
שוב הכרה
שהכל לטובה.
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון, קצר וקולע. שה' יתן לך במהרה זיווג משמים ואז ימלא שחוק פינו. [ליצירה]
- [ליצירה] תמי, אני מוכרח לחלוק עלייך בנוגע לשיר הזה. השיר מאוד קצר - דבר שלא אופיני לחזקי - אולם דוקא במיעוט המילים מתגלה הגדולה של השיר. בחזרה על המילה "שוב" ארבע פעמים, הוא מתאר לנו, איך בכל פעם ששידוך מתפקשש לו, חוזר אותו תהליך שוב ושוב, והתהליך עצמו הוא פשוט: כאב ומשם הפנמה שהכל מאת הקב"ה וממילא הכל לטובה. דוקא בכך שהשיר קצר, מתגלה המסר הגדול החבוי בו, שייתכן שהיה מתפספס ביצירה שהמילים בה מרובות. בנוסף, אני חושב שבקיצור היצירה, יש מעין הרגשה שלכותב אין יכולת להביע את עצמו במילים מרובות, כי הוא אמנם מפנים שהכל לטובה, אבל עדיין כואב לו. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר מידי וברור מידי אתה יכול הרבה יותר. לא מרגישים אותך כאן. יש אוסף עובדות לא חזקי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] העם איתך. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, קשה.. אבל כשמגיעים בסוף, כל הכאב נגוז.. בע"ה [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... הלוואי ולא נצטרך לעבור את כל זה... חזק ואמץ!!! העם איתך! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... הלוואי ולא נצטרך לעבור את כל זה... חזק ואמץ!!! העם איתך! [ליצירה]
- [ליצירה] קצר וקולע! אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, הכל לטובה. קלישה כביכול, אך לא כל אחד מסוגל להאמין שזה כך באמת. בעיקר בזמנים קשים. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה (בלית הגדרה אחרת שעולה לי במוח) מתוקה. מבט פשוט ואמיתי על העולם. אשריך! ושטה: אני הבנתי מהיצירה שהדגש הוא על ההפנמה שהכל מאת הקב"ה, ומתוך כך מגיעים להכרה שהכל לטובה. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לתגובות ב"ה כמענה לתגובות הנלבבות: מיכל - מנהג אשכנז הקדום היה שמסדר הקידושין מקריא לפני החתן את מילות "הרי את" וכו' (שלא לבייש מי שאינו יודע לקרוא), במילה "לי" חששו שמסדר הקידושין יקריא אותה כמות שהיא ומישהו עלול לחשוב שהוא זה שמקדש את הכלה, ולכן תיקנו שבמקום לומר "לי", ושהחתן יחזור אחריו, הוא אומר לחתן "זאגט 'לי' " - כלומר "אמור את המילה 'לי' ", והחתן כמענה אומר: "לי". לוגן - כדרכו של סיפור, הוא מתגולל הלאה. כך זה בחיים האמיתיים, השיחות היום יומיות לגבי הצעות שידוכים וכדומה, לא אורכות יותר מדקות ספורות, וכך השתדלתי לעשות בסיפור. אם תקרא סיפורים נוספים בסדרה - תראה שבכל אחד אנ משתדל להתאים את העלילה למציאות. [ליצירה]
- [ליצירה] תשובות למגיבים ב"ה לאביטל - תודה על ההערה, באמת טעיתי, התיקון שלך איננו כ"כ מתאים למילים מכיון שהמושג "תבונה" ענינו להתבונן דבר מתוך דבר, ובענין ברכת הדעת הכונה להתבונן בדבר שנכשלת בו לראות מה אתה יכול להפיק ממנו - אבל לעת עתה תיקנתי כדברייך, ובלנ"ד בהזדמנות אשב לכתוב בית חדש. לדעה - מכיון שבברכת "קדושת השם" עסקינן, לכן הכנסתי את העבודה שאנחנו נהרגים על קדושתו וכו'. לעידו - א. מכיון שבברת "אבות" עסקינן, וכידוע נמצא שם המשפט הבעייתי מבחינה פירושו: "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" - ולא מובן אם הגאולה באה בגלל חסדי אבות (כפי שיוצא מהרישא של המשפט) או שהיא באה למען שמו (כפי שיוצא מהסיפא של המשפט) ומבאר הטור, שכונת המשפט "וזוכר חסדי אבות" ומביא בזכותם את הגאולה, ואם ח"ו תמה זכות אבות אזי הוא "מביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", לכן נקטתי גם אני בבית של ברכת אבות באותה צורה - " כהגינך צור-חוצב בעדנו היום" - "כהגינך צור-חוצב" כמו שהגנת על אברהם אבינו כן תגן "בעדנו היום". ב. "למהר קץ שבעה" - הכונה לשבעת השעבודים שלפני הגאולה (האחרונה היא ישמעאל) שנזכרים במדרש הגדול לפרשת בהר. רדף - א. למען האמת לא קראתי בספרה של שלומית אליצור. הנוסח הארץ ישראלי, והנוסח הקבוע שנאמר גם בזמן אמירת פיוטים ניסחתי ע"פ מה שראיתי בספרים שונים שמביאים ציטטות מהגניזה. ב. התואר "גאולה" הוא על עצם מהות הקורבה שחיברתי שהינה בקשה לגאולה, ולא באה בתור תואר לפיוט עצמו, שהינו כאמור קרובה. ייתכן שעל מנת למנוע בלבול היה מוטב אילו הייתי קורא לה "קרובת תחנונים לגאולה". ג. אמנם נכון שהזכרת האור הינה דבר שבאה בתחילת מערכת יוצר, אבל מכיון שרציתי לדבר על הגאולה ולרמוז ל"כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא" וכו', ובהשמך הקרובה לדבר על יום המשפט העתיד ("וזרחה לכם יראי שמי" וכו') לכן דברתי על האור. תודה רבה לכל המגיבים. [ליצירה]
- [ליצירה] פירוש ליצירה ב"ה פירוש לביטויים קשים ומקורות חז"ל: מגן – [סימן א"ב שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 2 – בן-רחב: כדברי חז"ל עה"פ "בבנותייך גבך בראש כל דרך ורמתך עשית בכל רחוב ולא היית כזונה לקלס אתנן", 'יבוא בן המקולקלת שתקנה מעשיה ויוכיח בן המתוקנת שקלקלה מעשיה' – 'יבוא ירמיהו שהוא מבני בניה של רחב ויוכיח ישראל שקלקלו מעשיהן'. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 227 במהדורת מנדלבוים) שורה 3 – גלים המסומנים – כדברי חז"ל עה"פ "צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה ענתות", 'מה גלים מסומנים בעולם אף אבותיכם מסומנים בעולם'. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 225 במהדורת מנדלבוים) הצבי – ארץ ישראל, ע"פ הפסוק: "...ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי" (ירמיהו ג' יט'). בית ב: שורה 1 – הוריותו – נבואתו, כדברי הפייט: "יקוש היתה הוריתו" (יניי, בקדושתא לשבת דברי, מחזור פיוטיי רבי ייניי ח"ב עמ' 300) שורה 2 – ובצאתו ממעי-אמו שח שיחות – כדברי חז"ל עה"פ "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" וגו', שביציאתו של ירמיהו לעולם זעק זעקה גדולה כבחור ואמר: "מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש" איברי זעו עלי שבר על שבר פתח פיו והוכיח את אמו: אמי לא עברתני כדרך הנשים ולא ילדתני כדרך היולדות, שמא היו דרכייך כדרכי כל הסוטות ונתת עינייך באחר, ככתוב: "ומצח אשה זונה היה לך", אמרה: מה ראה זה לומר בי כך? אמר: לא עלייך אמי אני מתנבא אלא על ציון וירושלים. אמר הקב"ה: עד שלא יצרתיך במעי אמך התנבאת על עמי. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 3 – זעק בקול – כדאיתא במדרש הנ"ל שזעק זעקה גדולה כנער. נגד ארחות – נגד דרכי ירושלים ויהודה. שורה 4 – דחות – במטרה שידחו את החטאים שלהם וישובו בתשובה. בית ג: שורה 1 – טרף וגו' – כדברי חז"ל: בנימין כל הימים שהיה במעי אמו לא מתה וכיון שיצא ממנה מתה כך ירמיה כל הימים שהיה בירושלים לא נחרבה וכיון שיצא ממנה נחרבה. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 237 במהדורת מנדלבוים) טרף בוקר – בנימין, ע"פ הפסוק: "בנימין זאב יטרף..." (בראשית מט' כז'). בית ד: שורה 1 – מכרוב וגו' – כדברי חז"ל, עשר גליות גלתה שכינה וכו' עשרה גלויות גלתה שכינה, מכרוב לכרוב וכו' שלוש שנים ומחצה שרתה שכינה בהר הזיתים והכריזה שלוש פעמים בכל יום: "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם", כיון שלא חזרו החלה פורחת באויר ואומרת: "אלך אשוב אל מקומי". (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 234 במהדורת מנדלבוים) מכרוב – התחנה הראשונה שממנה השכינה גלתה היא מהכרוב. שורה 2 – ונחה בפינה – בהר הזיתים. שורה 3 – סוררים שובו – "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם" (ירמיהו ג' כב'). שורה 4 – שושנה – השכינה, ע"פ הפסוק "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שה"ש ב' ב'). בית ה: שורה 1 – אם שבעה – השכינה, כדברי חז"ל שירמיהו ראה את השכינה לבושה שחורים ומתאבלת, ושאל אותה מי היא ואמרה לו שהיא אם שבעה וכו'. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קלא ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 2 – צדיק הוכיח סוטה פרועה – כדברי חז"ל: אמר ירמיהו לישראל: אומר לכם למה הייתי דומה? לכהן גדול שבא להשקות אישה את המים המרים, כיון שפרע שערה ראה שהיא אמו; הייתי סבור שאני מתנבא עלייך דברי נחומים והריני מתנבא עלייך דברי פורענות. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"ב במהדורת איש שלו') בית ו: שורה 2 – שבט – שוט, "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" (תהלים כג' ד'). שורה 3 – תחת היות להם לאוצר – במקום שדברי ירמיהו יהיו רק ד"ת שהם אוצר. שרשרת הפסוקים: "דברי ירמיהו" וגו' – הפסוק הראשון בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "בבנותייך גבך" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית א שורה 2 "צהלי קולך" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית א שורה 3 "מעי מעי" וגו' – הפסוק שאמר ירמיהו בעת לידתו כדברי המדרש הנזכר בבית ב "וימנעו רביבים" וגו' – הפסוק שממנו אנו למדים במדרש הנ"ל שירמיהו הוכיח את אמו. "שובו בנים" וגו' – הפסוק שאמרה השכינה בשהותה בהר הזיתים לפי המדרש הנזכר בבית ד. "אלך אשובה" וגו' – הפסוק שאמרה השכינה כשפרחה למעלה לפי המדרש הנ"ל. בית ז: שורה 1 – "בצר להם ישחרו בנים" – מתקשר לסוף פסוק האחרון בשרשרת הפסוקים, וכמו-כן לסוף הבית הקודם. שורה 3 – "ערירי" – אברהם אבינו. "אשר חשק בבנים" – נזכר בשל השורה הבאה שבה מדובר על הבטחת א"י לאברהם אבינו שנאמרה בברית בין-הבתרים, שבו הביע אברהם אבינו את חששו: "ד' א-להים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי..." (בראשית טו' ב'). שורה 4 – באמונים – באמונה, שאברהם אבינו האמין להבטחתו של הקב"ה, ככתוב: "והאמין בד' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו' ו'). מחיה – [סימן תשר"ק שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 1 – תחוללת וכו' – מקושר לסוף המגן, שלאחר שאברהם דבר על ערירותו, נתנה שרה את הגר, שתפקד ממנה. תחוללת – שרה אמנו, ע"פ הפסוק: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" (ישעיהו נא' ב'). שורה 3 – רבוי – "הרבה ארבה את זרעך" (בראשית טז' י'). בית ב: שורה 1 – צור – הקב"ה. לערלה – הגר הגויה. שורה 2 – פרא אדם – ישמעאל, "והוא יהיה פרא אדם" (בראשית טז' יב'). לתרעלה – שיהיה לרעל עבור ישראל. שורה 3 – ערב התאכזרו וכו' – כדברי חז"ל על נבואת ישעיהו "משא בערב" וגו' ששמונים אלף פרחי כהונה ברחו לתוך חיילותיו של נבוכדנצר והלכו לישמעאלים. אמרו להם הכהנים: תנו לנו לשתות; הביאו לפניהם מיני מלוחים ונודות נפוחים, אמרו להם הישמעאלים: אכלו ושתו. כיון שהיה אחד מהם פותח הנוד היתה הרוח נכנסת בו ונחנק. (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) ערב – צאצאי ישמעאל שישבו בערב. שורה 4 – סדום הוכיח – ישעיהו הנביא שהוכיח את ישראל ואמר: "כסדום היינו" וגו' (ישעיהו א' ט'). מקדם – עוד לפני חורבן בהמ"ק. גילה – במשאו על ערב, שהישמעאלים יהרגו כך את עם ישראל. בית ג: שורה 1 – נביאים וכו' – כדברי חז"ל שהקב"ה שאל את ישראל: 'אבותיכם שחטאו היכן הם?' והם ענו לו: "והנביאים הלעולם יחיו"?! והשיב להם הקב"ה: 'אע"פ שמתו נבואתם קיימת'. שורה 2 – מבכי תמוז – עובדי עבודה זרה, ע"פ הפסוק: "...והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז" (יחזקאל ח' יד'). שורה 3 – עברתם – החטא שלהם. בית ד: שורה 1 – יורדי דומה – הרשעים שעתידים לרשת גהינם, ע"פ הפסוק: "לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה" (תהלים קטו' יז'). שורה 2 – טפשים מדעת – שברוב טפשותם אינם מכירים. שורה 3 – חומץ בן יין וכו' – כדברי חז"ל, שבשעה שלכדו את מנשה המלך שמוהו בכירה של נחושת והסיקו תחתיו אש. כיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה. כיון שלא הועיל כלום, אמר: 'זכור אני שהיה אבא מקריא אותי הפסוק הזה בבית הכנסת: "בצר לך" וגו', הרי אני קורא אותו, אם עונה אותי – מוטב, ואם לאו – הרי כל האלילים שוים'. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה. והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: 'רבש"ע, אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה?!' השיב להם הקב"ה: 'אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל הדלת בפני כל בעלי תשובה'. מה עשה הקב"ה? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד ושמע תחינתו. (ירושלמי מסכת סנהדרין פ"י ה"ב) חומץ בן יין – מנשה המלך, שהיה רשע בן צדיק. חומץ בן יין – הביטוי ע"פ המעשה המובא בירושלמי מסכת מעשרות פ"ג ה"ד. שורה 4 – זונח-אל וכו' – מכיון שזנח את האל האמיתי והלך אחרי האלילים פשוט שלא יועילו לו. בית ה: שורה 2 – בזכרון תורה – במה שזכר מהתורה שהקריא לו אביו חזקיהו. שורה 3 – דרי-מעלה – המלאכים. בית ו: שורה 1 – אמיד – הקב"ה, שהכל שייך לו, ואינו חסר מאומה. שורה 3 – אנשי תוכחה – הנביאים שמוכיחים את ישראל. שרשרת הפסוקים: "אשר היה" וגו' – הפסוק השני בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "משא בערב" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ב שורות 3-4. "אבותיכם איה הם" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ג. "וכהצר לו" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ד שורות 3-4 ובבית ה. "בצר לך" וגו' – הפסוק שאמר מנשה כנזכר במדרש הנ"ל. בית ז: שורה 1 – למוכחים וכו' – מתקשר לסוף פסוק האחרון בשרשרת הפסוקים, וכמו-כן לסוף הבית הקודם. למוכחים – לישראל שמוכחים בידי הנביאים. שורה 2 – ובעבורם – בעבור האבות. דובקי תועבות – הדבקים בעבודה זרה. שורה 3 – מרבי משובות – המרבים בחטאים. שורה 4 – צריכי אובות – המתים שנצרכים לאוב על מנת לתקשר עם החיים. משולש – [סימן יצחק יחזקאל הלוי (כפול) שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 1 – יודע עתידות וגו' – מקושר לסוף המחיה, שד' היודע עתידות הוא זה שיחיה לעתיד לבוא המתים. יודע עתידות – הקב"ה. שורה 2 – יער הלבנון – ביהמ"ק, ע"פ הפסוק: "ויבן את בית יער הלבנון..." (מל"א ז' ב'). שורה 3 – צאנו – ישראל. גנון – על מנת להגן עליו. בכל מלוא – בכל העולם. שורה 4 – צופים – נביאים. שופר – שהם כמו שופר שלו. בית ב: שורה 1 – חשופי שת – הגויים, ע"פ הפסוק: "...וחשופי שת ערות מצרים" (ישעיהו כ' ד'). אבן שלמה – ביהמ"ק, ע"פ הפסוק: "והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה" (מל"א ו' ז'). שורה 2 – חזירים – הגויים, ע"פ הפסוק: "יכרסמנה חזיר מיער..." (תהלים פ' יד'). שורה 3 – קריה עליזה – ירושלים. בית ג: שורה 1 – ידיים ורגליים וכו' – כדברי חז"ל, שירמיהו היה רואה ידיים ורגליים מקוטעות ומושלכות לדרכים והיה נוטלם ומחבקם ומנשקם ונותנם לתוך טליתו ואומר להם: 'בני, לא כך הייתי אומר לכם: תנו לד' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף?!' (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 232 במהדורת מנדלבוים) באסטרטא – ברחוב סלול, ע"פ הירושלמי: "רבי שמואל בר חייה בר יודה בשם רבי חנינה: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו – חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא, ברם ההוא דאזל ליה באיסטרטא – לא בדה." (ברכות פ"א ה"א), ופירש באוצר התלמוד הירושלמי (כרך א' עמ' 376) שהמילה איסטרטא פירושה רחוב סלול ומרוצף, והיא לקוחה מהמילה היוונית סטראטא. שורה 2 – ישר – ירמיהו. שיירי שחיטה – מה שנותר מהריגת ישראל. שורה 4 – לו שמעתם לפליטה – אם הייתם שומעים בקולי הייתם נצלים ממות. בית ד: שורה 1 – זרע כה יהיה – ישראל שהם הזרע שעליו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו "כה יהיה זרעך" (בראשית טו' ה'). שורה 4 – קרות אמן לא עונים – כדברי חז"ל עה"פ "ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם": אל תהי קורא 'בנים לא אמון בם' אלא 'בנים לא אמן בם' – שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שהיו מברכים אותם. (ספרי האזינו פיסקא שכ) בית ה: שורה 1 – אמר קנוא ונוקם וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאמר הקב"ה לירמיהו: טול כוס החימה והשקה את הגויים. נטל ירמיהו הכוס ושאל: למי אשקה תחילה? השיב לו הקב"ה: את ירושלים וערי יהודה השקה תחילה. כיון ששמע ירמיה כך פתח פיו וארר את יומו: "ארור היום אשר יולדתי בו". אמר ירמיהו לישראל: אומר לכם למה הייתי דומה? לכהן גדול שבא להשקות אישה את המים המרים, כיון שפרע שערה ראה שהיא אמו; הייתי סבור שאני מתנבא עלייך דברי נחומים והריני מתנבא עלייך דברי פורענות. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"א במהדורת איש שלו') קנוא ונוקם – הקב"ה. לתמים – לירמיהו. שורה 4 – חי עולמים – הקב"ה. בית ו: שורה 1 – דמיון דברים – שהמשל דומה למה שהקב"ה אמר לו. שורה 3 – כונס חדרים – הכה"ג שנכנס ביוה"כ בתוך קה"ק שהוא חדר בתוך חדר. בית ז: שורה 3 – יהי ארור יום הולדתי – כדברי חז"ל במדרש הנ"ל שעל דבר זה אמר: "ארור היום אשר יולדתי בו" (ירמיהו כ' יד'). שורה 4 – ירושלים בגלותה – על גלות ירושלים. שרשרת הפסוקים: "ויהי בימי יהויקים" וגו' – הפסוק השלישי בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "תנו לד' אלהיכם" וגו' – מקור המדרש המובא בבית ג'. "ויאמר אסתירה" וגו' – מקור המדרש המובא בבית ד'. "אל כל אשר אשלחך" וגו' – מקור המדרש המובא בבתים ה'-ז'. "ארור היום" וגו' – הפסוק שאמר ירמיהו כנזכר במדרש הנ"ל. פיוט חי: [ללא סימן חרוז אחיד עשרה טורים – בכל טור חמש מילים] שורה 1 – ברוך אתה – קישור לפסוק האחרון בשרשרת הפסוקים. מקדיש נביאים – קישור לסוף המשולש, וכן לפסוק המסיים באופן מסורתי את פסוקי המשולש: "ואתה קדוש" וגו'. שורה 2 – חברים – ישראל. שורה 7 – דבר דברי הדברים – כדברי חז"ל, שכל מקום שנאמר בו "דבר" או "דברי" או "דברים" אלות ותוכחות הוא. כתוב: "אלה הדברים אשר דבר משה", מה כתוב לאחר מכן? "מזי רעב ולחומי רשף"; כתוב: "דבר ד' אשר היה אל הושע בן בארי", מה כתוב לאחר מכן? "כי אתם לא עמי"; כתוב: "דברי ירמיהו בן חלקיהו", מה כתוב לאחר מכן? "אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב". (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 229 במהדורת מנדלבוים) שורה 8 – משה הושע וירמיהו – הנביאים הנזכרים במדרש הנ"ל. הברים – הנקיים. שורה 9 – השיבנו אליך ונשובה – ע"פ הפסוק: "השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" (איכה ה' כא'). פוקח עורים – כמו שאתה פקוח עיני העורים כן פקח עינינו לשוב אליך. שורה 10 – יוצר יצרים – כי כל חטאנו בה מחמת שאתה יצרת בנו את היצר הרע. פיוט שלפני הקדושה המוקדמת: [קיקלר סימן יצחק יחזקאל ביר(בי יעקב לוי הלוי) – מושלם בפיוט הבא שלושה עשר בתים בני שלושה טורים – בכל טור חמש מילים עם שתי מחרוזות מתחלפות] בית א: שורה 1 – יודע יצר – קישור לסוף הפיוט הקודם. חי לעד וקיים לנצח – קישור לשורה "חי וקיים" וכו'. שורה 2 – לא ישכח – ומכיון שהוא יודע את יצרנו הוא יודע שהחטא איינו נובע מעצותנו, ולכן למרות חטאינו איננו שוכח אותנו. רעית דוד צח – ע"פ הפסוק: "דודי צח ואדום דגול מרבבה" (שה"ש ה' ו'). רעית דוד צח – ובנוסף הוא לא ישכח אותנו כי הוא כביכול נשא אותנו במעמד הר סיני לאישה. בית ב: שורה 1 – קוראים מבור תחתיות – ע"פ הפסוק "קראתי שמך ד' מבור תחתיות" (איכה ג' נה'). שורה 2 – אשר תחת חטאים יראה זכויות – ובקשתם שתחת חטאינו יראה ד' זכויותינו. שורה 3 – ויציל – ובנוסף בקשתנו שיציל. גוזלים – ישראל. אריות – הגויים. בית ג: שורה 1 – חברות עגונות וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאמרה אישה לרעותה: "למה יצאת לשוק?! לא יצאת לשוק מימייך!" וחברתה עונה לה: "מכסה אני ממך?! קשה היא מכת הרעב, איני יכולה לסבול." והן אוחזות זו בזו, וחוזרות ומבקשות בתוך העיר ולא היו מוצאות ומגפפות את העמודים ומתות ובניהם יונקי חלב מהלכים עליהן ומושכיהם דדיהן לפיהם לינוק ומתים ברעב. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קל ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 2 – צפדון עורם – ע"פ הפסוק: "...צפד עורם על עצמם..." (איכה ד' ח'). בית ד: שורה 1 – קטנים וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל. יהלכו גויותם – יהלכו על הגוויות של אמותם. בית ה: שורה 1 – ילדיהן וגו' – ע"פ הפסוק: "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן..." (איכה ד' י'). שורה 2 – מבלי דעת – מבלי שהאבות ידעו. בית ו: שורה 1 – חמרמרו מעי – ע"פ הפסוק: "כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי..." (איכה ב' יא'). בית ז: שורה 2 – גם בחטאם וכו' – כדעת רבי מאיר (ספרי האזינו פיסקא שח) שורה 3 – אשר הם כולם וכו' – וגם לפי רבי יהודה (בספרי הנ"ל) שלא נקראו בניו, הרי הם כולם מעשי ידיו. בית ח: שורה 1 – בעת שוכנו בציון – ע"פ הפסוק: "ונקיתי דמם לא נקיתי וד' שוכן בציון" (יואל ד' כא'). בית ט: שורה 1 – אז – כשד' ישכון בציון. שורה 2 – כהחרבת וכו' – ע"פ דברי חז"ל, ש"עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל", עלה נבוכדנצר בחודש אב והחריב את ביהמ"ד על מנת שיבוא הקב"ה בחודש אב ויבנה את ביהמ"ק. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 239 במהדורת מנדלבוים) בית – ביהמ"ק. קהילת – שבו נקהלים. המוניך – ישראל. שורה 3 – במזל אריה – כמו שנבוכדנצר החריב את ביהמ"ק בחודש אב, כן הקב"ה יבנה את ביהמ"ק בחודש אב. מעוניך – ביהמ"ק שהוא מקום מושבו של עיקר השראת השכינה של הקב"ה בעולמו. בית י: שורה 1-2 – להאיר וכו' – ע"פ הנוסח הארץ-ישראלי בסיום ברכת המאורות: "תאיר אורך על ציון ותזרח בכבודך על ירושלים". בית יא: שורה 1 – עדיך – אליך. שורה 2 – מטמאי – אבותינו שטמאו. ועדיך – את ביהמ"ק. שורה 3 – עבדיך – למרות שהם עבדיך. בית יב: שורה 1 – יום כפור וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שבו ביום שהרגו לזכריה בן יהוידע עברו שבע עבירות – הרגו כהן ונביא ודיין, ושפכו דם נקי, וטמאו את העזרה, וחללו שבת ויוה"כ. (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) במות יהוידע – בעקבות המוות של יהוידע הכהן הגדול. שורה 3 – בנו – זכריה שהיה בנו של יהוידע הכהן הגדול. בית יג: שורה 1 – נבואת המקדש – הנבואה שניבא זכריה בן יהיודע בביהמ"ק. שורה 2 – העוברים על מצות – ע"פ נבואת זכריה בן יהוידע: "כה אמר הא-להים: למה אתם עוברים את מצוות ד' ולא תצליחו, כי עזבתם את ד' ויעזוב אתכם" (דהי"ב כד' כ'). נערץ ונקדש – קישור לקדושה המוקדמת. פיוט שאחרי הקדושה המוקדמת: [סימן (יצחק יחזקאל ביר)בי יעקב לוי הלוי – המשך מהפיוט הקודם שלושה עשר בתים בני שלושה טורים – בכל טור חמש מילים עם שתי מחרוזות מתחלפות] בית א: שורה 1 – בעלות וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל, כיון שעלה נבוזראדן שאל מהו הדם המבעבע, אמרו לו דם פרים ואילים וכבשים שהוקרבו על גבי המזבח, הלך ושחט פרים אילים וכבשים, ועדיין היה הדם מבעבע; כיון שלא הודו לו תלאן בגרדום, אמרו: הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידינו נתודה. אמרו לו נביא אחד היה מתנבא עלינו מה שאתה עתיד לעשות והרגנוהו, מייד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחטו עליו ועדיין הדם תוסס, גער בדם ואמר: אתה רוצה שאאבד כל אומתך עליך?! מייד נתמלא הקב"ה רחמים ואמר: מה זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני, אני שכתוב בי "כי אל רחום" וגו' על אחת כמה וכמה, מייד רמז לדם ונבלע במקומו. תקיף – נבוזראדן. תקיף – קישור לסוף הקדושה המוקדמת. שורה 3 – ולא הודו – על האמת. בית ב: שורה 2 – למרות המעשים – שעשה. בית ג: שורה 3 – בקריה – בירושלים, שנקראת "קריה נאמנה" (ישעיהו א' כא'). בית ד: שורה 3 – אדיר – הקב"ה. קל וחומר – מנבוזראדן, כדברי חז"ל הנ"ל. בית ה: שורה 1 – קדוש וכו' – ע"פ דברי חז"ל, ששמונים אלף פרחי כהונה ברחו להם לתוך קלתותיהם של בהמ"ק וכלם נשרפו ונשתייר מהם רק יהושע בן יהוצדק שנאמר: "הלא זה אוד מוצל מאש". (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) קדוש – הקב"ה. שורה 2 – רק אחד – הוא יהושע בן יהוצדק. שורה 3 – כעבור שנים – כעבור שבעים שנה, בתחילת ימי ביהמ"ק השני. בית ו: שורה 1 – בין וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאם ישובו ישראל בתשובה יקויים בהם נחמות יחזקאל, ואם לאו יקוימו תוכחות ירמיהו. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 226 במהדורת מנדלבוים) שני כהנים – ירמיהו הכהן ויחזקאל הכהן. שורה 2 – רווח ליהודים – ע"פ הפסוק: "...רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר..." (אסתר ד' יד'). שורה 3 – ימאנו לשמוע – בקול התוכחה. כשדים – בבלים. בית ז: שורה 1 – לא שמעו וכו' – ע"פ דברי חז"ל: מי גרם לישראל להיות מנובלים ומטופשים? שלא הוחכמו בדברי תורה. (ספרי האזינו פיסקא שט) שורה 2 – להבל שוחים – ולכן השתחוו לעץ ואבן שאין בהם ממש. בית ח: שורה 1 – ועודי ועד – ישראל שהיו מתועדים יחד בביהמ"ק. בית י: שורה 2 – זכרו וכו' – ע"פ דברי חז"ל: זכור ימות עולם – כל זמן שהקב"ה מביא עליכם יסורים תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד לתת לכם לעתיד לבוא. (ספרי האזינו פיסקא שי) המים המרים – הייסורים שהם מרים. שורה 3 – מתיר אסורים – שהוא עתיד להתיר אתכם מבית אסורים בגלות. בית יא: שורה 1 – לא תשכחו וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל: בינו שנות דור ודור – זה דורו של משיח שיש בו שלושה דורות. בית יב: שורה 3 – רחוקים – ישראל שמתרחקים בעוונותיהם מאביהם שבשמים. בית יג: שורה 1 – לארץ חמדה – ע"פ הפסוק: "וימאסו בארץ חמדה..." (תהלים קו' כד') שורה 3 – ושם נקדישו – קישור לשורה שלפני הסילוק. סילוק: [ללא סימן מספר מילים לא קבוע] שורה 1 – תתגדל ותתקדש – קישור לשורה שלפני הסילוק. שורה 7 – העליונים – המלאכים. שורה 8 – ברבבות המונים – ברבבות רבבות המוני המונים של מלאכים. שורה 11 – לעומת מראה הקשת – לעומת מראה דמות כבוד ד' שהוא כמראה הקשת, כדברי הנביא יחזקאל (יחזקאל א כח). שורה 12: בקדושה משולשת – בחזרה שלוש פעמים על המילה "קדוש". [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, השימוש על ידך במושג "השמצות" הינו מוטעה. כל המידע הנזכר בפרק לגבי הארגון הינו אמיתי. א. "אני ראיתי לא מזמן באחד העיתונים, אמרה של אדם שקורא לעצמו רב, שאמר שזוגות צעירים צריכים להתחתן, ולא לחשוש מה יקרה עם הילדים, כי הרבנים תמיד יכולים להתיר להם 'להמנע' כהגדרתו" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, אמר דבר זה. ב. "לפני כמה שנים ראיתי מאמר במעריב שם תיארו איך ה'גבורים' האלה מצוהר נלחמים ב'דינוזאורים' – הם התכוונו לר' אברום והרב אליהו – והם ינהיגו את הציונות הדתית להשקפה ריאלית, ללא התעקשות על ארץ ישראל, ועל דבקות בהלכה, ועוד כל מיני הבלים." – דבר זה אכן קרה. מאמר שבו נכתב כך, אכן פורסם לפני כמה שנים במעריב. ג. "ביטויים שלהם כלפי מורנו ורבותינו, או שמא יש לומר 'הבד"ץ של קרית-משה' כפי שהם כונו על ידם" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, ומפורסם בצבור, כינה כך ברבים את מרן רה"י שליט"א ואת הגר"מ אליהו שליט"א. ד. "ומסתיים בהצהרה, שאם התורה מצווה על משהו שאיננו מוסרי בעיניך – אינך חייב לקיים את ההלכה." – דבר זה אכן קרה. במו עיני ראיתי "פסיקה" של אותו אדם הנזכר בסעיף הקודם, שבה "נפסק" כך. ה. "כמו ש'פסק' אותו 'מטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים' כפי שהגדיר אותו ר' אברום." – דבר זה אכן קרה. מרן רה"י שליט"א אכן כתב מכתב, שפורסם ברבים, לגבי אותו אדם, ושם הוא כותב עליו כי הוא מנצל "כל בימה ועיתון לדבר נגד רבנים ודעותיהם, להטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים". ו. "היתה לי פעם משודכת, שבת-דודתה התחתנה בחתונה רפורמית, אז לפני החתונה ה'אמיתית' הביאו רעבעלאך מצוהר שיחתן אותם 'על פי ההלכה'." – דבר זה אכן קרה. (בהנחה שהמשודכת לא שיקרה לי...) לעומת זאת המסקנה של אביאל לגבי אותם אישים הנזכרים בדוגמאות דלעיל: "הגרעין הקשה של צוהר – לא אלה שלהם כיוונתי באמרה היידישאית – הם אנשים חסרי-מצפון, שרוצים לעקור את הדת מקרבנו." – הינה חוות דעת אישית של הדמות, שמתאימה למה שבחורים רבים בישיבה חשים, ועל כן שמתיה בפיו. כמו-כן, המסקנה שלו לגבי תלמידי-חכמים שמשתפים פעולה עם הארגון: "יש שם מיעוט שעליהם נאמר: 'פאר געלט באקומט מען אלץ, נאר קיין שכל ניט' –בכסף אפשר להשיג הכל, חוץ משכל..." – הינה חוות דעת אישית כנ"ל. כללו של דבר, לא "השמצתי" – אלא אמרתי דברי-אמת. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מעין היקרה, א. לגבי הכתוב "אודליה מאוד נהנה" - באמת התבלבלתי, והטעות תוקנה. ב. באמת בעולם הזה מחפשים התאמה ולא אהבה, אבל אין שום קשר בין זה לבין מה שנאמר. אודוש אוהבת את בנצי כמו שהיא אוהבת את מירב, אלה רגשות חמים, אבל היא לא מאוהבת בו. היא מאוד מאוד פתוחה, ולכן היא אומרת כל מה שעולה בדעתה ללא צנזורה... זה חלק מהאפיון של הדמות. ואתן לך טיזר קטן לקראת החלק הבא בשיחה - בסוף השיחה היא אומרת לו משהו הרבה יותר קיצוני מזה לגביו... ג. אודוש, היא מסוג האנשים שאוהבים להמציא כינויים לכל אחד. היא כרגע מתלבטת איזה כינוי לקרוא לאביאל, לפעמים היא קוראת לו "אבי", ולפעמים "אבינ'קה" - הוא כמובן קורא לה "אודליה"... [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה, אור ליח' באלול ה"א תשס"ז. קוראים נכבדים, בהתקרב עלינו יום הדין, אמרתי בלבי: 'אפשפשה במעשי לראות הייטבו אם לאו'. והנה, כבר כתב הפוסק האדיר רבי יחזקאל לאנדא זצ"ל בריש סימן עב' מהמהדורה קמא של חלק אבן העזר, בתיאור המקרה שעליו נסוב אותו הסימן הידוע שנהיה יסוד לכל לימוד סדר נשים בעיון: "מעשה אירע שקודם ר"ה, דרך כל הארץ להתעורר כל אחד לשוב מחטאיו, ובאו כמה אנשים לפני בית דין בירורי העבירות, להתוודות עוונם ולקל תשובה כאשר יורו המורים בסגופים ובתעניות, לכל אחד תשובת משקל עוונותיו..." יעויין שם דהיו אנשים שבאו על אשת איש רח"ל, ובכל זאת בהגיע זמן אלול, שבו בתשובה שלמה והתוודו על עוונם (וכתוצאה מווידוים נגבתה עדות לגבי מעשה האישה ונתעורר הדיון שעליו נסוב הסימן). ואם אותם אנשים שהגיעו לדיוטא תחתונה, בהתקרב היום הגדול והנורא שבו מחטאם, מה אומר אני הדל? וחפשתי במעשי, ומצאתי שתי שגגות הקשורות לסדרה דנן: ראשית – דידוע, דמתוך הסדרה הריני מעורר על דברים, ולעיתים נגרם כאב לאנשים מחמת שהנני מעורר על דעות שונות, אשר אנשים אינם חפצים בהערותי עליהם. שנית – דרבים פונים אלי, בעניינים שונים הקשורים לסדרה, ולעיתים, מחמת טרדותי המרובות, אינני משיב בצורה נאותה. לכן הריני מודיע, כי אין בכוונתי אלא לעורר על דברים, ואינני חפץ בריב ומדון, ואם בשגגה גרמתי כאב למאן דהו, הריני מתנצל ומבקש סליחה. ומלבד זה, כבר כתב רבי יעקב עמדין זצ"ל, בסידורו, בחלק עמודי השמים, הנהגת תלמוד תורה, בהוספות מכת"י המחבר שנדפסו במהדורה החדשה: "ודע, שרוב תלמידי חכמים כעסנים וקפדנים בהכרח... מחמת שהם עמלים ויגעים כל ימיהם הרעים... וגם מחמת שהם דואגים תמיד על הגלות וחלול השם..." והנה ודאי, שאין אני עמל ויגע כל ימי (אשר ודאי ת"ל אינם רעים חלילה), ולא הגעתי למדרגה אשר כאב סיבוכי הגאולה וחלול השם גורם לי לדאגה תמידית, אולם בהיות וגם לי יש טרדות מטרדות שונות ואין עיתותי בידי – על כן פעמים אני עונה להשגות ושאלות בתמצית, ופעמים שאני דוחה הדבר עד לאחר זמן, ופעמים שאני חוטא ועונה בקוצר רוח, וד' הטוב יכפר. אולם, גלוי וידוע שרצוני אך ורק להיטיב, ועל כן הנני מבקש סליחה ומחילה, אם מאן דהו חש נפגע מאיזה מענה פרטי שהשבתי לו על השגה או שאלה. בנוסף, בימים אלה רבו מאוד טרדותי, ואמנם לא הגעתי למדרגתו של רבן של כל בני הגולה רבי שלמה קלוגר זצ"ל – אשר בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורה תליתאה חלק א' לאחר שכותב (בריש תשובה מו): "...ראשית כל אני מוסר מודעה לפניכם, כי גלוי וידוע שלא יהיו דברינו נשמעים בקהילתכם ולא יעשו רושם..." ומבאר איסור אכילה מבשר השוחטים בקהילת דראהביטש מפני מעשה שהיה, ושוב מקשים קושיות על פסקו ומשיב (בתשובה מז): "...ואם כי היה מן הראוי שלא להשיב כלל, כי כבר הקדמתי תחלה שידעתי שלא יועילו דברינו שם..." וחותם את תשובתו באמרו: "והנה, זה אני כותב רק דרך פליטת הקולמוס, כי אין לי פנאי אפילו לבלוע רוקי..." – אבל מכל מקום, גם לי אין פנאי רב. וידע נא הקורא היקר, אשר למרות שהנני משתדל מאוד לעסוק בכוונת התפילה ולנסות לכוון כפי יכולתי, הרי שמרוב טרדותי בשבוע האחרון לא היה לי זמן כלל לעיין ולסדר הדברים, על מנת לכוון בחלקים נוספים מהתפילה, שעוד לא זכיתי בעוונותי הרבים לכוון בהם. ולא זו בלבד, אלא שבשבוע האחרון לא היה סיפק בידי ללמוד ולו סדר אחד של מוסר, אשר ראוי בכל עת, וקל וחומר בזמן הקדוש אשר אנו נמצאים בו. על כן, אחלה נא פני הקורא, שלא יצפה לפרקים חדשים בזמן הקרוב. אשר פנאי להרחיב דעת בדברי תורה מעבר לסדרים הקבועים אין לי, ולהוסיף בדברים אחרים – על אחת כמה וכמה. ואחתום בברכה המסורה מזקנים, אשר תמיד פני קונם מחננים: "תולה ארץ על בלימה, ייטיב לכם כתיבה וחתימה." בצפיית ראיית הישועה השלימה, יצחק יחזקאל הלוי פוקס. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רעות - רציתי לשלוח לך מסרו"ש עם תגובה, אבל כרגיל צורה מתפרע ולא מאפשר לי לשלוח מסרו"שים - אז תזכירי לי בהזדמנות אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קופץ - אכן היה שם ציטוט מפי רחל, הכינוי שהיא נתכנתה שם - בפי אלישע - היה: "המשוררת ששרה שירי ערגה לאותו האיש ימח שמו וזכרו", וכוונת הדברים לסיפור המפורסם על מרן הרצי"ה זצ"ל, שפעם ראה בחורים בישיבה קוראים בשירה של רחל. הוא שאל אותם מה זה? והם הסבירו לו. בתגובה הוא ביקש לשאול עותק של השירים, מפני ש"אם הבחורים מתעניינים בזה גם אני מתעניין". כשהשיב את העותק, הביע את מורת-רוחו, מאחד השירים, שבו מובעים דברים חיוביים על אותו האיש ימח שמו וזכרו. [ליצירה]
- [ליצירה] קדושת סיני ב"ה לדעת כל הפוסקים - ימית שהיא לפני ואדי אל עריש היא ארץ ישראל. לדעת רוב הפוסקים - כל צפון סיני הוא ודאי חלק מארץ ישראל. לדעת התויו"ט בדעת רש"י - כל סיני כולל דרומה היא חלק מארץ ישראל. אם אנשים ירצו פירוט, אני מכון לפרט את כל המקורות בנושא בלנ"ד. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה איזו הוה אמינא יש לשדך בין אלישע לחנה?! הוא מרכזניק לא מצוי, ואילו היא מתלבטת בשאלות של אמונה. אין לי שום כוונה לשדך ביניהם. [ליצירה]
תגובות