אביאל קם מוקדם מהרגיל, ובטרם החלה הישיבה להתפלל, הספיק לומר במתינות את הקרבנות ואת פסוקי דזמרא. כאשר הישיבה החלה את התפילה – עמד אביאל בתחילת ברכת יוצר אור, ומחמת אריכות תפילתו, עם תפילת העמידה נשתוו מהלכי התפילה.

בתפילת העמידה, הוסיף אביאל בקשה ארוכה ומפורטת בברכת "שומע תפילה" על ישוב ארץ ישראל, ועל ישועת כל הנזקקים מישראל, ועל הקשר הנוכחי שלו. בסיום התפילה, עם אריכות התחנונים של ימי שני וחמישי וקריאת התורה, אכל כמה פרוסות לחם בחדר האוכל, ומיהר לחזור לבית המדרש לסדר הבוקר.

בעומדו במסדרון שלפני בית המדרש, המכונה "הרחיבי", קבל שיחת טלפון מאביו.

-         "שלום אביאל. אני יודע שהסדר אמור להתחיל, אבל אני צריך אותך לחצי דקה."

-         "אין בעיה."

-         "תקשיב, אחותך אביגיל כועסת עלי משום מה. אתה יודע שאני לא אוהב כשהיא כועסת עלי. אם יזדמן לך היום, ותוכל להתקשר אליה ולברר במה מדובר, ואולי להשקיט את הרוחות – אודה לך."

-         "בסדר גמור אבא."

-         "ואם יהיו תוצאות, תתקשר אלי לפלאפון, כי אני בדרך לשומרון – מקימים מחדש את המאחז של ´מורשת הצב"י´ על שם הרב צביהודה – ואני לא יודע מתי אחזור הביתה."

-         "אין בעיה."

אביאל נכנס לבית המדרש, ולמד יחד עם החברותא שלו עד לסדר בשמירת הלשון. לאחר הסדר בשמירת הלשון ותפילת המנחה, אכל אביאל את ארוחת הצהריים, והתפנה להתקשר לאחותו.

-         "שלום פזרו." – אמרה אביגיל.

-         "שלום אחות קטנה."

-         "מה נשמע?"

-         "הודו לד´ כי טוב, כי לעולם חסדו. ואצלך?"

-         "ברוך ד´. למה התקשרת? סתם לדרוש בשלומי?" – שאלה אביגיל וצחקקה קלות.

-         "חלילה!" – השיב אביאל בנימה משועשעת – "מרן הרב זצ"ל מבאר במידות הראי"ה ערך צניעות, שבגלל שהצניעות היא קיומו של העולם הרוחני והחומרי, לכן נדחים מפניה דברים, שהם אמנם טובים מפני עצמם, אך הם יכולים לגרום לפרצה במידת הצניעות. ולכן, למרות שמידת האהבה והידידות ראויה להיות שווה בין המינים, בגלל ערך הצניעות, היא נדחית מפניה, עד כדי כך שאסור לשאול בשלום אישה, וכפי שאומרת הגמרא: ´אמר ליה´ – אמר לו רב יהודה לרב הונא – ´הכי אמר שמואל:´ – כך אמר שמואל: – ´אין שואלין בשלום אשה כלל´ – להוציא ממה שרב הונא סבר שישאל בשלום לילתא על ידי רב הונא שהיה בעלה."

-         "פזרו, שעממת אותי לגמרי... סיימת עם הדרשה?"

-         "כן נאג´סית." – השיב אביאל.

-         "אז תגיד לי – למה התקשרת?"

-         "אבא אמר שאת כועסת עליו משום מה, והוא רוצה שאני ארגיע אותך."

-         "ודאי שאני כועסת, אני אוהבת אותו, אבל הוא כזה מרכזניק רחפן."

-         "ספרי לי מה קרה..."

-         "אתה מכיר שו"תים בנט?"

-         "לא." – השיב אביאל.

-         "אוף... אז איך אני אסביר לך? אתה מכיר משהו בנט?"

-         "נט זה אינטרנט, נכון?"

-         "כן..." – ענתה אביגיל.

-         "אז לא." – אביאל הרהר לשנייה, ואחר אמר – "בעצם, פעם הביאו לי איזה מאמר מהאתר של ישיבת בית-אל נגד שיטת רבדים, אבל הוא היה רחפני מידי עבורי – אז לא הבנתי אותו."

-         "אז אסביר לך את תמצית העניין. השו"תים באינטרנט מתחלקים לשניים, יש שאלות מפגרות – כמו: ´מה דעת הרב על ארקדי גידאמאק?´ – ויש שאלות על פריצות. אתה מכיר את הקשקשנים האלה, שקוראים לעצמם רבנים, שכל הזמן מפטפטים על פגם הברית עוד ועוד ועוד, ואז הם מתפלאים למה בחורים אחרי השיעורים שלהם פוגמים בברית? ואז הם גם רוצים לעשות כל מיני טריקים בנט, בגלל אתרים לא צנועים... שאברכיות יוכלו לראות מה שהולך אצלך במחשב, ואז תפחד להכנס לאתרים לא צנועים... תפסיקו לדבר על פריצות, והבחורים יחשבו פחות על פריצות! כנראה שזו בעיה... אם הראש שלך כל הזמן חושב על פריצות, אז אתה מדבר רק על פריצות, ומדביק את הנוער בפריצות שלך..."

-         "אביגיל! את סוטה מהנושא..."

-         "אתה צודק. בכל אופן – בקשו מאבא לענות על שאלות באחד האתרים האלה. הסברתי לו, שהוא יענה לשאלות כאלה על גופתי המתה. אז הוא דיבר איתם, והם הסכימו שהוא יענה רק על שאלות עקרוניות שהעורכים באתר יפנו אליו."

-         "נשמע טוב."

-         "נכון. אז הפנו אליו את השאלה הראשונה – האם יותר טוב ללמוד תורה או להתגייס לצבא?"

-         "ומה הבעיה?"

-         "הבעיה היא, שהוא נתן לי את הדפים בכתב-יד שלו, להקליד במחשב, ובמקום לענות תשובה נורמאלית, לפרט את כל הצדדים ולהסיק מסקנה, הוא התחיל לכתוב מאמר מרכזניקי-רחפני, שמצד אחד ´התורה היא היסוד והשורש של כל החיים´, ומהצד השני ´ערכה של השמירה על ארץ-חיינו ארץ ישראל היא גדולה במאוד מאוד´, והמסקנה – ´מתוך התורה אנחנו מגיעים אל הצבא, ומתוך קדושתה אנו חיים חיי טוהר לעד´..."

-         אביאל לא הבין מדוע אביגיל כועסת, ולכן שאל: "מה הבעיה בזה?"

-         "מה הבעיה?! הבחור רוצה לדעת אם ללכת לישיבה גבוהה, או להסדר, ואבא עונה לו כל מיני קשקושים מרכזניקיים. אתה חושב שזה יעזור לו?!"

-         אביאל חשב לרגע כיצד להרגיע את אביגיל, ואחר אמר: "אז אולי תסבירי לאבא, שאנשים שגולשים באינטרנט הם לא בחורים שזוכים להסתופף באוהלה של תורה, וצריך לדבר איתם בשפה שלהם."

-         אביגיל חשבה לכמה שניות, ואחר הגיבה: "אז מה שאתה אומר, שאני צריכה פשוט להירגע, ולדבר איתו בצורה מסודרת?"

-         "כן..."

-         "אתה יודע שאתה חכם..." – אמרה אביגיל.

-         "תודה."

-         "אין בעד מה. אגב – מה מתחדש עם ´מתוקה מדבש´?"

-         "כדברי החכם מכל אדם: ´מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש´... בקיצור – הכל כרגיל."

-         "אני שמחה לשמוע. כי אם תפרד ממנה בגלל שטויות, יכול להיות שאני אהיה אחות שכולה..."

-         "את מאיימת עלי?" – שאל אביאל.

-         "לא מאיימת... מביעה עמדה בתקיפות!" – השיבה אביגיל.

-         "טוב... אם אין עוד משהו, אז להתראות."

-         "להתראות."

מייד לאחר שסיים את השיחה עם אחותו, התקשר אביאל אל אביו.

-         "שלום אביאל."

-         "שלום אבא. איך במאחז?"

-         "החיילים כבר מקיפים אותנו לקראת העקירה, ראיינו אותי ברדיו, הכל כצפוי. נקווה שד´ יחוס עלינו. דברת עם אביגיל?"

-         כן. סתם רגישות-יתר של נשים. הרגעתי אותה, וברצות ד´ היא תדבר איתך ותסביר לך במה מדובר. מה אמרת ברדיו?"

-         "שאלו אותי לגבי דיבורים של איזה פסגאי – זה ש´שכתב´ מ´פיו´ של הרב צביהודה כאילו הוא התנגד למפעל ההתנחלות חלילה – שאסור לנו להקים מחדש את המאחז, כי זה נגד ´העם´. אז ביארתי, שאנחנו מצווים על פי ד´ ולא על פי העם ששוכן עתה בציון."

-         "יישר כח!"

-         "ואז שאלו אותי האם אין איסור ללכת נגד הממשלה? והבהרתי את מה שהרב צביהודה היה משנן, שהמדינה והממשלה הם שני דברים נפרדים – המדינה היא יסוד כסא ד´ בעולם והיא קיום מצות העשה של ישוב ארץ ישראל כביאור הרמב"ן, ואילו הממשלה היא זמנית, לעיתים יש ממשלה יותר טובה ולעיתים פחות – ודבריה נגד ההלכה הם בטלים ומבוטלים."

-         "דברי אמת."

-         "ואז שאלו אותי האם לא מפריע לי לעשות דברים ´לא-חוקיים´? אז חזרתי על מה שהרב צביהודה אמר: ´מי שמעכב יהודים מלהתנחל, הוא עושה את הדבר הבלתי חוקי!´..."

-         "ולא שאלו אותך על קיום הוראה הנוגדת את ההלכה לעקור ישוב יהודי מארץ ישראל?"

-         "הפעם לא..."

-         "אז יישאר משהו לפעם הבאה."

-         "ברצות ד´..."

-         "טוב אבא, נדבר יותר מאוחר."

-         "ברצות ד´. כל טוב."

-         "כל טוב."

לאחר שיחתו עם אביו, שב אביאל אל תלמודו, שבו המשיך עד לתפילת ערבית. לאחר התפילה, ואכילת סלט כתמורה לארוחת הערב, התקשר אביאל אל אודליה.