לאחר שסיים את שיחת הטלפון, התכונן אביאל לקראת השינה. אלישע ויוסף נכנסו לחדר יחדיו, ואביאל ראה שפניו של יוסף אינם כתמול שלשום.

-         "יוסף... אתה לא נראה טוב." – אמר אביאל.

-         "ווייבערס." – השיב יוסף בסתמיות.

-         "אתה לא רוצה לפרט?" – שאל אביאל.

-         "אני אספר לך מה קרה." – אמר אלישע – "יוסף המום מידי. יש את הבחור ההזוי הוא... אני לא זוכר את השם שלו... זה שתמיד קורא ליוסף 'כבוד הרב' ומנסה לנשק לו את הידיים ולקבל ממנו ברכות."

-         "הוא בחור נחמד, הוא רק לוקה קצת בהבנה של המציאות." – התערב יוסף בתיאור המאורע.

-         "בכל מקרה" – המשיך אלישע את תיאור המאורע – "היום בצהריים, הוא ניגש ליוסף ואמר לו בשמחה, שהרגע ביררו אצלו עליו. אז יוסף ידע שההצעה שהוא הסכים לה תיפול. ובאמת, לפני חצי שעה, התקשרו אליו ואמרו שזה לא מתאים."

-         "מסכנה הבחורה" – אמר אביאל – "היא בטח חושבת שהציעו לה אחד מל"ו. אני יכול להבין את הפחד שלה לצאת עם בחור כזה, זה לא פשוט. איך היית מרגיש אם היו רוצים לשדך לך את חולדה הנביאה? פחד ואימה!"

-         "נו, עזבו. יש דברים יותר גרועים בעולם, גם כאלה שקשורים לבירורים." – אמר יוסף, והמשיך וביאר – "אחי הגדול, נשוי כבר ברוך ד'. אבל בטרם זיכה אותו ד' לישא בת זוגו – היה לו מאוד קשה. הוא כבר היה רווק מבוגר. פעם אחת, הוא השתדך עם עלמה, שהיתה כל מה שהוא מחפש באישה. אלא מה? אמא שלה חזרה בתשובה לפני הרבה שנים והילדים גדלו בתור דתיים, אבל אבא שלה שונא את הדת, ובפרט יש לו שנאה מיוחדת לבחורי ישיבות. כולם אמרו לו שלא יצא מזה טוב, אבל הוא טען שהבחורה שווה את זה. בסוף – אחרי שהם כבר קבלו החלטה להתחתן – האבא מצא דרך לעצור את זה. הוא ידע שהבת שלו לא סומכת עליו, אז הוא שכנע מישהו שהבת שלו סומכת עליו, לטעון שהוא כביכול בירר על אחי, ומצא שיש לו מחלה נפשית, לא עלינו. כשהבחורה ספרה לאחי על זה – הוא צחק. כי הוא יודע שאין לו שום בעיה. הוא הבהיר לה, שאין לו שום בעיה ללכת לאבחון פסיכאטרי, או כל דבר אחר שהיא רוצה – כי אין לו שום בעיה נפשית. היא שיקרה ואמרה שזה רעיון טוב, אבל כנראה שזה לא באמת עניין אותה. אבא שלה שכנע אותה, והיא חתכה. שלא נדבר על איך שהיא חתכה, שהיה באמת מגעיל."

-         "איך היא חתכה?" – שאל אלישע.

-         "כמה שעות אחרי שהם דברו ביניהם והיא הבהירה שהיא צריכה שבוע ל'בירור מעמיק' כהגדרתה, או 'פסק זמן' כפי שאנשים נורמליים היו קוראים לזה, אמא שלה התקשרה אליו וחתכה."

-         "אמא שלה?!" – שאל אביאל.

-         "כן, אמא שלה." – השיב יוסף.

-         "אז ממה נפשך, אחיך ניצל. גם האבא שונא דתיים, וגם הבת כנראה ילדה קטנה." – אמר אביאל.

-         "אין לי אלא להסכים." – השיב יוסף – "אז יכול להיות הרבה יותר גרוע, אני באמת לא יכול להתלונן. אבל בגלל שאני באמת מותש נפשית – כי זה ממש מעצבן כששידוך נופל בגלל דבר שלא קשור אליך – אודה לכם אם נוכל להתארגן במהירות לשינה."

שאר חברי החדר הסכימו, ועד מהרה הכל נמו את שנתם.

למחרת בבוקר, התפלל אביאל בכוונה מרובה. האושר שהציף אותו על הקשר המתקדם עם אודליה גרם לו לחוש רגשות אהבה עצומים כלפי בורא העולם, מה שהביא לכוונה גדולה מאוד בתיאורי שבחו של ד'. דא-עקא שאביאל חש אי-נוחות מסוימת, כשהוא נזכר בתקופות שבהן היו לו קשיים יותר גדולים להרגיש את האהבה הנצרכת הזאת.

ארוחת הבוקר והסדר שבעקבותיו, עברו ללא אירועים מיוחדים. הלימוד שטף, והסוגיא נדמתה לאביאל ולחברותתו כשמלה מחוורת. דא-עקא שאביאל ידע, שעל פי רוב, במקרים שבהם הסוגיא מובנת לחלוטין, זה מעיד על כך שהיא לא נלמדה כהוגן.

בתפילת מנחה, חש אביאל רפיון מסוים בתפילתו. הוא נזכר בפגישה שלשום, וחש געגועים עצומים לאודליה. דבר זה מנע ממנו להתפלל כראוי.

לאחר תפילת מנחה, אכל אביאל את ארוחת הצהריים, לאחריה ניגש לספריה ללמוד. בכניסתו לספריה הוא פגש ביאיר.

-         "אביאל – מגיע לי דו"ח התקדמות, לא?" – אמר יאיר בשמחה.

-         "ברוך ד', העניינים מתקדמים כראוי."

-         "נו, הקשר כנראה מהודק יותר מאשר היה ביני לבינה – אנחנו לא שרדנו כל כך הרבה זמן." – אמר יאיר וחייך חיוך רחב.

-         אביאל היה מופתע, והוא הגיב: "לא ידעתי בכלל שהשתדכתם."

-         "לא סיפרתי לך?!"

-         "לא."

-         "ואודליה?"

-         "גם לא."

-         "נו טוב. יצאנו איזה שבוע, היו שתי פגישות כמדומני, ובסוף אני החלטתי שלא זו העלמה לה אנשא."

-         אביאל הביט ביאיר בחוסר נוחות, ואמר: "וטעמא דקרא מאי הווי?" שכוונתו כמובן לשאול מדוע יאיר החליט להיפרד מאודליה.

-         "שמע נא, אתה גדול ממני בתורה ויראה, אבל יותר פתוח ממני בדברים מסוימים. אני רוצה שאצלי בבית תהיה היררכיה ברורה. הגבר מחליט והאישה כפופה לו. עם אודליה אין שייכות לסידור כזה. אז לך זה יכול להתאים – לי לא."

-         "אני שמח שאודליה לא מתאימה לסידור כזה, אם היא היתה מתאימה לזה – היא לא היתה מתאימה עבורי. אני רוצה אישה שתקבל החלטות יחד איתי, ולא תהיה כפופה לי."

-         "נו, 'על טעם וריח אין להתווכח'."

-         "ודאי, מה שטוב בעיני האחד רע בעיני האחר."

-         "טוב, אז שיהיה לך לימוד מוצלח ופורה."

-         "אמן, וכן למר."

לאחר השיחה עם יאיר, התיישב אביאל ולמד עד לאמצע סדר הצהריים, אז התקלח ולבש בגדים נקיים עבור הפגישה.