אודליה ישבה בחדר מורים ואמרה פרק תהלים. לפתע צלצל המכשיר הסלולארי שלה.

-         "שלום. אודליה?" – נשמע קול חושש.

-         "כן." – ענתה אודליה.

-         "מדבר יאיר שטרית. יש לך דקה?"

-         "כן, תפסת אותי בשעה החופשית שלי."

-         "השגחה פרטית."

-         "הכל בהשגחה פרטית!"

-         "אמת." – פתח יאיר בנושא שלשמו התקשר – "רציתי לשאול אם את פנויה בימים אלה?"

-         "כן."

-         יש לי הצעה בשבילך..."

-         "הבנתי את זה מהכיוון שאליו השיחה הלכה..."

-         "כן, ברור" – ענה יאיר בצורה קצת לחוצה – "הבחור עילוי מופלג, שמו אביאל סירקיס. כל כולו עבודת ד´. כולם קוראים לו ´רצוא ושוב´, כי כשהוא עושה חזרות הוא מהלך במהירות ממקום אחד לשני שוב ושוב."

-         "טוב..." – גלגלה אודליה את עיניה – "ובן כמה הוא?"

-         "בן עשרים וחמש."

-         "אחלה גיל..."

-         "כן." – השיב יאיר, למרות שלא הבין מדוע אודליה ראתה צורך להוסיף משפט זה. 

-         "הוא בחור נחמד?"

-         "מאוד. הוא תמיד עונה בסבלנות כששואלים אותו שאלות בלימוד. ודואגים בישיבה שהוא ילמד הרבה שבו"שים. כי אצלו הם רואים מה זה אהבת תורה!"

-         "אני מבינה. והוא יודע איך לדבר עם נשים, או שהוא רחפן לגמרי?"

-         "אמממ... האמת היא שאין לי מושג."

-         "אתה לא יודע אם הוא רחפן?!"

-         "לא... זה לא מה שהתכוונתי. הוא לא רחפן... אני רק לא יודע איך הוא מדבר עם נשים..."

-         "טוב, אני כבר אברר. איפה הוא גר?"

-         "ברעננה."

-         "ותגיד משהו... עבודת ד´ תופסת אצלו מקום?"

-         "בטח. הוא מאריך כל כך הרבה בתפילות. רואים אצלו שהוא חי את המילים, ולא סתם אומר אותם."

-         "אני שמחה לשמוע" – אמרה אודליה, והניצוץ דלק בעיניה.

-         "יש עוד משהו שאת רוצה לדעת?"

-         "לא, אני חושבת שזה מספיק. אני אברר עליו בלי נדר ואחזור אליך."

-         "תודה רבה."

-          "תודה לי?! תודה לך על ההצעה!"

-         "אין בעד מה" – השיב יאיר בביישנות.

-         "כל טוב."

-         "כל טוב."

אודליה התקשרה מיידית לאביה. 

-         "אבא."

-         "כן, אוֹדוּש."

-         "הציעו לי איזה מרכזניק."

-         "מרכזס´קר" – אמר אביה בחיוך.

-         "כן, אבא... תוכל לברר עליו?"

-         "ללא נדר וללא שבועה. מה שמו?"

-         "אביאל סירקיס. אבל אבא..."

-         "כן, אוֹדוּש."

-         "אל תברר רק אצל רבנים, כמו פעם שעברה, הבחור היה פשוט יצור. תנסה לדבר גם עם בחורים, לראות איך הוא באמת, ולא איך הוא והסטנדר מסתדרים..."

-         "בסדר גמור. נדבר הערב?"

-         "כן, אבא. להתראות."

-         "להתראות, קטנטונת."

באותו ערב התקשר אביה – דניאל שמו – לאחד הר"מים בישיבה, שם שמע, כצפוי, שבחים מהודו ועד כוש. דניאל עמד להתקשר לבתו, כשלפתע נזכר שהוא צריך לנסות למצוא בחור שמכיר את המדובר.

לאחר מספר טלפונים, הצליח דניאל להשיג את מספר הסלולארי של בחור ששמו אלישע, שנאמר לו שהוא שותף לחדר של אביאל. דניאל שמח מאוד, ומייד התקשר.

-         "שלום" – מיהר לענות קול מהעבר השני של הקו.

-         "שלום. אני אבא של בחורה, ואני מתקשר לברר לגבי אחד מהחברים שלך, אתה חושב שתוכל לעזור לי?"

-         "אני מקווה שכן. על מי אנחנו מדברים?"

-         "אחד בשם אביאל סירקיס."

-         "אני מכיר אותו."

-         "אמרו לי שהוא תלמיד חכם" – אמר דניאל בסיפוק.

-         "כן, הוא עילוי עצום."

-         "ומה עוד תוכל לספר לי עליו?"

-         "הוא עניו גדול."

-         "אשריו" – הצהיר דניאל – "הענווה היא אם כל המידות."

-         "אני מסכים איתך לחלוטין" – התלהב הבחור.

-         "תגיד, הבחור כועס הרבה?"

-         "בלימוד, הוא בהחלט מקיים ´את והב בסופה´ – אבל ביום יום הוא אדם מאוד רגוע."

-         "מצוין. ועל אלו דברים הוא לא מוכן להתפשר?"

-         "תן לי לחשוב רגע..." – אלישע הרהר איזה סיפור הוא יוכל להמציא על מנת לשמח את האב – "פעם, מישהו ניסה לשכנע אותו שאם ראש ישיבה של בחור אומר לו לשמוע בקול ההוראה לגרש יהודים מארצם, אז הוא צריך להשתתף בגירוש."

-         "רחמנא ליצלן!"

-         "כן... ואביאל ענה שזה שקר וכזב, כי הרמב"ם פוסק במפורש שאם גזר המלך לבטל מצווה אין שומעין לו. והראש ישיבה שלו לא יותר גדול מהרמב"ם..."

-         "אז הוא בחור עם אידיאלים!"

-         "נכון."

-         תשמע, אני מודה לך מאוד על המידע. עזרת לי מאוד."

-         "אין בעד מה."

-         "כל טוב."

-         "כל טוב."

דניאל התקשר לבתו:

-         "אוֹדוּש."

-         "כן, אבא."

-         "ביררתי לגבי הבחור. הוא ממש מציאה. אם הייתי בחורה הייתי יוצא איתו בעצמי."

-         "הוא רחפן?"

-         "לא, אמרו שהוא מאוד מחובר למציאות." – אמר דניאל באופן אינסטינקטיבי, ובאומרו את הדברים, שם לב לכך שלא שאל בנושא, שינה את נושא השיחה ואמר – "ולא רק זה, אלא שיש לו אידיאלים חזקים! והוא אוהב מאוד את ארץ ישראל."

-         "אחלה. והוא יודע איך לדבר עם נשים?"

-         "מתי נהיית אישה? חשבתי שאת הילדה הקטנה שלי..."

-         "נו... אבא..."

-         "אמרו שהיו לו קשרים רציניים בעבר" – שוב שלף דניאל מהמותן – "אז מן הסתם הוא יודע איך לדבר איתכן... לסתום את הפה ולהתנהג כאילו הוא מקשיב בזמן שאתן מברברות..."

-         "אתה מצחיק..."

-         "נכון. איך זה שלא הורשתי לך את הגן הזה?"

-         "כך נגזר משמים."

-         "אני מניח..."

-         "לילה טוב, אבא."

-         "לילה טוב, אוֹדוּש."

למחרת התקשרה אודליה אל יאיר, ואמרה לו שהיא מוכנה שימסור את המספר שלה לאביאל.