[ליצירה]
מצוין, יצירה טובה המבטאת חקר האמת. אני אוהבת.
בנימה אישית אני אוסיף שאתה צודק.
אם האמונה לא נעשת במקביל לשכל.
אם אין בדיקה אמיתית, ברור מעמיק כל אחד עם עצמו ומול בוראו, אזי הבית הראשון שלך מתקיים במלואו.
תודה לך.
[ליצירה]
אני תוהה על הנדהם והמזועזע,
הרי אינך חושב באמת הפוך מן הידיעה וההכרה שאיננו יודעים ועוד עלינו להרחיב דעת.
וזה שהצלחת לזעזע את היצר, באמת פותח לך שער לעבודה המיגעת.
הלואי עלי.
[ליצירה]
חיים בכל רגע, תוך התבוננות בכל רגע ורגע בחסדי ד' אשר עמנו - אלו באמת חיים אמיתיים.
"עבדי הזמן עבדי עבדים הם,
עבד ד' הוא לבדו חופשי.
על כן בבקש כל אנוש חלקו,
חלקי ד' אמרה נפשי"
(ריה"ל).
[ליצירה]
הפרק הזה גורם לך לחשוב.
לחשוב על המצב שבו מחנכים ילדים להתחתן, ללא להכיר את עצמם קודם.
לחשוב על צדדים מקלים לסוגית הגלולות.
והכי חשוב - לחשוב על המשפט האמיתי ששמת בפי אודליה: "ד´ יעזור... ד´ יעזור... אם את לא תעזרי לעצמך, אף אחד לא יעזור לך."
אשריך, שאתה מזכה את הבריות לחשוב בנושאים שונים, ועושה זאת בצורה הומוריסטית.
[ליצירה]
יצירה גאונית
היצירה הזאת גאונית! הבחורה חושבת שלבחור אכפת ממנה, כשבאמת הוא לא עליה גרוש, והוא מצדו אומר לגביה, שאם היא היתה יודעת שלא אכפת לו ממנה אז היא לא היתה בוכה, כשכל אחד מבין שההפך הוא הנכון! אם הבחורה היתה קולטת שהבחור שהיא התאהבה בו בכלל לא הרגיש כלפיה כלום, ויתירה מזאת: היא היתה לו למשא "ברוך שפטרנו", היא היתה בוכה עוד יותר.
גאוני!!!
[ליצירה]
תמי, אני מוכרח לחלוק עלייך בנוגע לשיר הזה.
השיר מאוד קצר - דבר שלא אופיני לחזקי - אולם דוקא במיעוט המילים מתגלה הגדולה של השיר.
בחזרה על המילה "שוב" ארבע פעמים, הוא מתאר לנו, איך בכל פעם ששידוך מתפקשש לו, חוזר אותו תהליך שוב ושוב, והתהליך עצמו הוא פשוט: כאב ומשם הפנמה שהכל מאת הקב"ה וממילא הכל לטובה.
דוקא בכך שהשיר קצר, מתגלה המסר הגדול החבוי בו, שייתכן שהיה מתפספס ביצירה שהמילים בה מרובות.
בנוסף, אני חושב שבקיצור היצירה, יש מעין הרגשה שלכותב אין יכולת להביע את עצמו במילים מרובות, כי הוא אמנם מפנים שהכל לטובה, אבל עדיין כואב לו.