א
זה נושר,זה אכול
מתוך החור שבלב
אל רצפת החיים
הרטובה.
זה נופל
יורד מגדולתו.
כמו רימון עבש
שהחמיץ את תקופת תשרי
ואיבד את כתר מלכותו.
ב
אבקה צהובה נושרת
מבין עצי האורן,
אבקה צהובה מכתימה
את בגדיי.
הולך בין הפריחה
של פרחי הבר,
נושם את אדי הדעת,
את הסימפוניה של
תוגת הגשם
היורד אט אט.
נזכר בחורפים שעברו:
שלש מאות שישים וחמישה ימים
שהפרידו בין חורף אחד
לחורף שני.
וביניהם
אבקה צהובה של זיכרון...
ג
החורף שבחוץ
החורף שבלב
קור סוגר במפתח
את
המעיל
הסוודר
והכובע
אתה בתוך עצמך
חש את רקמות הדעת
את נחשוליו
זרימתו.
את חוט השני העובר
בין קיץ לחורף
את חוטי הגשם
בין שמיים וארץ.
תגובות