עת הביכורים הגיעה,

הגיע זמן,הבשילו הפירות,

אפשר כבר לעלות!

הן כבר הכל מוכן,

הבשיל בהכרה.

ואין סיבת אמת אשר תמנע,

לשוב ולעלות אל בית שכינה,

ורק העיכובים האחרונים,

שעוד מושכים ומחבקים,

ולא נותנים להתרחק.

מן  זו אדמת נכר השאולה,

אל ארץ דבש,זבת חלב המעולה

ושם יושב עם בני ציון,

כאסיר שבוי אך מרצון,

כבול בתודעה

המבכירה אט אט אט.

מחוויות השליחות ,אוקראינה התשס"ח