בע"ה.
את הולכת בעקבות הסתיו
משנה צבעים
כמו היה דמך מטר
ועורך שלכת
את הולכת בעקבות הריח
של זיעת העצים המתבגרים
(על הקור)
השואבים את חומך אל גזעם
את הולכת בעקבות הגלים הגואים
בחוף הים
מוכנה לטבוע ביגונם
את לבבך
ההולך בעקבות
שלא נודע
עדיין.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אתה ממש טוב בתיאורים. קצת צרם לזרימת השיר בעייני הזיעה שם. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] סתיו... ההתנקות שלפני צירי הלידה שמביא החורף לתקופת ההתחדשות. נוגע וכתוב היטב (ומשתלב היטב עם המנגינה לה אני מאזין כרגע!!!) תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. כמו הבזק של תמונה שמתואר בנשימה אחת שמתארת את כל הפרטים שבתמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] . מה שמזכיר שעוד מעט כבר סתיו... (תודה לך.) [ליצירה]
- [ליצירה] את אוהבת אותו או את הרגשות? אני בכל אופן אהבתי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] קלעת! ממש הצלחת לתאר בכשרון רב תחושות שאני כל כך מזדהה איתם, אני ממש מכיר את התחושה הזאת שבלילה מאוחר חסר משהו ואז מנסים לסדר את המחשבות וכותבים ועייפים מדי ולא מרוכזים (טוב בקטע הזה זה לא בדיוק התיאור שלך), ואז רוצים לדבר אם משהו שמתגעגעים אליו וכשלא מצליחים לברר בדיוק מתגעגעים, מגלים שבעצם מתגעגעים לעצמנו (אני ממש נחשתי את הסוף כי הכרתי את זה מעצמי. שנזכה יותר להיפגש בעצמנו. שבוע טוב! הלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקווה שזה אותנטי ולא עבר עיבוד, ואם כך זה מדהים. אני דוקא לא רואה בזה משהו כואב, יותר אם כבר איזה שהוא עוז/גבורה למרות הכל הדגל רם ומתנוסס ואפילו שולח זרועות בתפילה אל הרוח. לאהודות, ללא ספק! [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, מדהים, ציירי לי כיבסה בבקשה. ') [ליצירה]
- [ליצירה] תגידו... אני לא מעודכן, כבר עשו מהשירשור יצירה? כי חייבים! פשוט שיר מדהים. ואני גם מסכים עם הפיצקית ועם מישי שאתם חמודימים. [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה, אך משהו לא מובן זו לא את ששולחת את הבקבוקים, אם כן למה את זאת שגם שולה? או שמא הם לא מגיעים לאף אחד, אם כן הם לא אמורים להיות ריקים אלא מלאים במכתב. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] איילה... את בעיקר, קלעת לתחושות שליוו אותי בעת כתיבת השיר, השורה ההזויה הזאת (אני מודה), נכתבה מהחומרים הנ"ל, קריאת הצאן במרעה, הניגון/יבוב החסידי, ופשוט זעקה מלב שעלתה בי כשכתבתי זאת מזום מה בניסוח הזה, אפשר גם לחשוב אולי זה כינוי חיבה לאותה דמות נאדרת שעליה הדובר מקונן. תודה לכולם על התגובות, אגב, יש לזה גם לחן נוגע ללב, כשאזכה להקליט אותו בע"ה, אכניס אותו גם לקטגוריה-מוסיקה. [ליצירה]
- [ליצירה] אור וירושלים, מזדהה [ליצירה]
- [ליצירה] גמני חושב שזה יפיפה. [ליצירה]
תגובות