הייתי נותן לך, כן, הייתי נותן,

אך מה אתן, כשבחיקי דבר אין?

וגם כשיש, האביא לך מתנה מזוהמת?

אולי אוכל לצפות אותה בסיד,

אך הלובן יתפזר, ותישאר היא שחרחורת.

יום הולדתך הגיע, ואני מלא תוגה,

איכה ארקוד לפנייך את ריקוד המיתה?

ואם ארקוד ריקוד של חיים,

גם אז, גם אז תעצבי,

תמררי בבכי עד קץ הימים.

אחתוך לך חתיכת נייר מליבי,

ועליה אכתוב משיריי,

אתן לך שאריות מאהבתי.

לא אמתיק מילותיי בדבש וסוכר,

לא אקשה דבריי כסלע ההר,

אנוכי כן, ומשפטיי הנם כסוסים,

דוהרים אל האופק,

צוהלים בקול מרטיט לב, מעונים.

אתפור לך חתיכת נייר ממוחי,

ועליה אצייר בצבעי שמן,

אתן לך מטעמים ואשחרר את סוסיי לחופשי.

ולכשיבוא יום רינתי, יום הולדתי,

מה תביאי לי, מה תתני?

לא אצפה ממך ליותר מחתיכת נייר,

נייר שישקף את מה שבקרבי,

דף לבן, עצוב, קודר וקר.

עזרי לי לקרוע חתיכת נייר מרוחי,

עזרי לי לשנות

את מה שאני.