"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
כתיבה יפה וזורמת, ועם זאת - כואבת.
יש לנו אהבה והיא עוד תנצח.
השאלה היא מתי צריך להשתמש בה, ומתי, למרות סלידתך מהמילה הזו, מתי נאבקים באמת.
בשורות טובות.
[ליצירה]
כתוב טוב. (יש כמה תיקוני לשון קטנים שאם תסדר זה יהיה הרבה יותר טוב, כמו למשל: "כאן בחברון נטבחו יהודים, ואילו כאן בדולפינרויים בתל-אביב היה עוד פיגוע רצחני"
למילה "אילו" אין כאן מקום.)
בכל מקרה הקטע מביע המון. המון אמת. המון כאב, והוא דרש ממני להביע המון הזדהות.
[ליצירה]
עוף - זה ממש נהדר. מתחברת עם כל מילה. כתוב בצורה יפה. בטוחה שהיושב במרומים ישלח ידו ויושיעך.
כמה הערות קטנטנות..:
א. "אך בתוך ארכז זכוכית - אליו לא הצלחתי לגשת..." תרשה לי לנחש שהכוונה למילה "ארגז". תתקן.
ב. "כמעט ויצאתי מכלאי אל אוויר צח" לצאת מהכלים, זה הביטוי. צריך להיות כתוב "כמעט ויצאתי מכליי".
הטעויות האלה מעצבנות, והן מורידות מרמת היצירה. לתשומת ליבך.
תגובות