כמות אוצרותיי נסתרת מפני המתקפה הגדולה.
אין כאן מקום לחסדים או רחמים רבים
אין מקום ליישוב הדעת.
החכמים נבלמת שפתם על ידי יודעי דבר
והקץ הנדחה מאחר עוד יותר.
זו בלבלת. "הכה את הקורא". זו פריצות
לשמה. הביקורת לא מובנת, הכוונות לא ממוקדות
ושרירי הראייה קצרו מלהכיל.
הבנות חוזרות. הבנות שהובנו שנדונו
לא יהיה מקומן איתנו עוד. אז בשביל מה נשאר
לכתוב?
תגובות