אני דווקא הכי אוהב את זו (דווקא- בניגוד למה שמישהו הגיב על שיבולת 1). בגלל שהשיבולת פה נראית כאילו היא מתרגשת לראות את הצללית שלה, כמו מישהו שבפעם הראשונה מסתכל במראה. זה הכל בראש שלי, אני יודע..ובכל זאת, בגלל זה הכי אהבתי את זו.
גם אני אהבתי את זו יותר מכל.
חתלתול, אהבתי ממש את התגובה שלך. ועם זאת, אני לא רואה את זה כך.
מה שאהבתי בתמונה היא דווקא היד. לי נראה כאילו דווקא היא המתרגשת.
ואיכות התמונה מעולה. היא ממש נראית כמו ציור. הצל המטושטש...
אני גם הכי אהבתי את זאת, לא ביחס לאחרות פשוט פה יש מפגש מרגש בין היד לשיבולת, הצנועה הקלה הזו שבה היד מחזיקה את השיבולת, זו מן אינטמיות שלהם ביחד לראשונה, מבחינים האחת בשניה, ואני גם מסכים שאפשר לראות ביד המתרגשת וכן בשבולת המתרגשת מצילהּ.
נהניתי מאוד מסדרת התמונות.
הסדרה נתנה לי הרגשה קסומה, והקישור בין השיבולת החדה והרכה, לידיים ולכד העגלגלות ונוקשות, נותן הרגשה של ערבוב ורכות גדולה. גם ההדפסה מצוינת.
[ליצירה]
אני דווקא הכי אוהב את זו (דווקא- בניגוד למה שמישהו הגיב על שיבולת 1). בגלל שהשיבולת פה נראית כאילו היא מתרגשת לראות את הצללית שלה, כמו מישהו שבפעם הראשונה מסתכל במראה. זה הכל בראש שלי, אני יודע..ובכל זאת, בגלל זה הכי אהבתי את זו.
[ליצירה]
גם אני אהבתי את זו יותר מכל.
חתלתול, אהבתי ממש את התגובה שלך. ועם זאת, אני לא רואה את זה כך.
מה שאהבתי בתמונה היא דווקא היד. לי נראה כאילו דווקא היא המתרגשת.
ואיכות התמונה מעולה. היא ממש נראית כמו ציור. הצל המטושטש...
[ליצירה]
אני גם הכי אהבתי את זאת, לא ביחס לאחרות פשוט פה יש מפגש מרגש בין היד לשיבולת, הצנועה הקלה הזו שבה היד מחזיקה את השיבולת, זו מן אינטמיות שלהם ביחד לראשונה, מבחינים האחת בשניה, ואני גם מסכים שאפשר לראות ביד המתרגשת וכן בשבולת המתרגשת מצילהּ.
[ליצירה]
נהניתי מאוד מסדרת התמונות.
הסדרה נתנה לי הרגשה קסומה, והקישור בין השיבולת החדה והרכה, לידיים ולכד העגלגלות ונוקשות, נותן הרגשה של ערבוב ורכות גדולה. גם ההדפסה מצוינת.
[ליצירה]
הביקורת נוקבת מדי לטעמי..
כדתיה ייצוגית מעולם לא דחיתי על הסף שואלי שאלות-פילוסופית-סתם-לעצבן, מעולם לא אמרתי למישהו שלא מן הציבור שלי כי "לא תוכל להבין", (אמת- אם לא נותנים ממנה במינון הנכון,יכולה להיות קטלנית ולהשיג תוצאה הפוכה), ומעולם לא מדדתי בגד מוזר עם חוטים מוזרים (טוב, זה כבר ויכוח אחר לגמרי...).
הציבור שלנו פיתח אהבה גובלת באובססיביות להלקאה עצמית. אולי הגיע הזמן לחשוב ולשקול האם זה באמת חיובי ומפתח,או להיפך.
[ליצירה]
שטח מת אפשר לפתור ע"י צילום במאונך.. אני עדיין דוגלת בתפיסת עצמים בשלמותם. חיתוך מתאים,לדעתי, אם רוצים להשאיר לצופה מקום לדמיון, או אם רוצים להביע בכך אמירה מסוימת.
אבל זה היופי באומנות- אין חוקים ואין הגבלות! :-)
[ליצירה]
.
כך גמני מרגישה כשסוקרת עוברי אורח.
והביטויים שלך..מקסימים ממש ("לראות איך העולם
מתקפל כול יום אל תוך עצמו במגע קל, שלא ניתן לראות אם הוא השאיר סימן")
יפה כתבת!
[ליצירה]
המיקום של האור מצוין, מדגיש את תחושת המתכת (כן,יודעת שזה סתם פלסטיק, ובכל זאת). אבל בכדי להעביר את הרעיון של מסכה, אני חושבת שהיית צריכה לצלם את כל הפרצוף כדי להשיג את ההשוואה בין פנים אנושיות למסכה קרה. בתמונה כמות שהיא, רואים רק מסכה ולא ברור מה היא מנסה להסתיר. מעניין,מה המורה שלך אמרה על זה?
[ליצירה]
שם בדוי- זה כמו להפגין נגד ניסויים בבע"ח אל מול הכור בדימונה. נכון, זה חשוב, אבל זה לא המקום המתאים.
ניצן- לא, אמירה אינה מספיקה בכדי להפוך תמונה לצילום אומנותי. היא אמורה לבוא בנוסף לעיצוב ויזאולי: קומפוזיציה, מיסגור כלשהוא, מיקוד, עומק שדה וכו וכו.
תגובות