[ליצירה]
תודה על המחמאה. כל השירים ב"לומדת לעוף" חיכו הרבה זמן, ארבע שנים בערך, כי בתקופה ההיא לא חשבתי בכלל לפרסם. וגם לא היה לי איפה ("צורה" היתה קיימת בכלל?)
[ליצירה]
אנסה להתנסח ביתר בהירות:
יתכן שלא כיוונתי לדעת המשורר, אבל אני הבנתי את השיר ככה:
"ולא סתם כאבים
של אשה אחרת
אלא
על כאבי המחזור שלך
במיוחד בשבילך"
את השורות האלה ראיתי כמבטאות חדירה בכח ופריצה של גבולות האינטימיות של הזולת. לכן ראיתי בהן (וגם בשורות הבאות עד סוף הפסקה) אמירה צינית, שמתנסחת כתמימה למרות שמבטאת תוקפנות וכוחניות.
החדירה-בכח הזאת, היתה מתרחשת לו הצליח הדובר לכתוב את השיר לאותה נערה, אך היא גם מתרחשת בפועל כלפינו, כקוראים. הקורא המצוי (ובמיוחד הקורא ממין נקבה) חש גם הוא חדירה וחילול של האינטימיות שלו למקרא השורות שעוסקות בגסות בדברים מוצנעים. כלומר, הכותב מבצע בפועל, את אותו דבר שהדובר בשיר לא הצליח.(ואכן, הדובר גם כותב על עצמו כ"סופר", ובכך מחזק את התחושה שהוא גם כותב על קשר בין הסופר לקוראים, שהוא כותב עליהם ובשבילם). לכן ראיתי את זה כסוג של תחכום, שיר שמתייחס לעצמו.
בבית השלישי ראתי תוצאה והמשך טבעי של המגמה הזאת: טשטוש הגבולות:
בעולם אחר (- אילו הייתי מצליח)
אני עומד בדוכן
מוכר לך סיפור
משכנע אותך לקנות
בשבילי בשבילך
עד שלא תדעי
מה את קונה באמת
ומה פה נמכר ולמי" - , כאילו שהדובר רוצה להגדיר-מחדש את הנערה שלו. להשתלט עליה לגמרי, ע"י הפריצה לדברים הפרטיים ביותר שלה, עד שלא יהיה לה שום דבר שהוא *שלה*, פרטי. הוא מוכר לה את הסיפור של עצמה (על "כאבי במחזור" שלה עצמה) והיא עוד צריכה לשלם, היא איבדה את עצמה לגמרי וצריכה לשלם לו כדי שימכור לה אותה.
אבל מה? - בשלב הזה זה כבר לא מעניין אותו. כמו אמנון שביצע את מה שביצע ואח"כ "זרק" את תמר. כי נערה שאתה עושה בתוכה כבשלך, ולא משאיר לה שום דבר שיהיה מוצנע מעיניך, כבר לא מעניינת בכלל. ההשחתה הזאת, שמפשיטה את הזולת מכל מה שיש בו מותירה אותו כקליפה ריקה. ומה שכל זה יוצר זה רק כאב, שאין "ניר מספיק גדול שיספוג אותו".
זהו, עד כאן להיום. מקווה שעכשיו אנ י מובנת. שבוע טוב וחודש טוב!
כנפ"ש
[ליצירה]
נראה כאליו נכתב במצב רוח ממש סגרירי. עוד אחת מיצירות היאוש הציניות האלה, תקרא לזה פוסט או לא פוסט. רק לא הבנתי את הכותרת (שמזכירה לי את knock knock knocking on heaven's door)