[ליצירה]
תודה על המחמאה. כל השירים ב"לומדת לעוף" חיכו הרבה זמן, ארבע שנים בערך, כי בתקופה ההיא לא חשבתי בכלל לפרסם. וגם לא היה לי איפה ("צורה" היתה קיימת בכלל?)
[ליצירה]
תודה על המחמאה. כל השירים ב"לומדת לעוף" חיכו הרבה זמן, ארבע שנים בערך, כי בתקופה ההיא לא חשבתי בכלל לפרסם. וגם לא היה לי איפה ("צורה" היתה קיימת בכלל?)
[ליצירה]
אונס מילולי
מסכימה עם בעז - לא כל גסות רואיה לשמש כדימוי. יש גבול. אבל נראה לי שדרך פריצת הגבול בשיר, השיר גם *עוסק* בעניין של פריצת גבול. החדירה הכפויה הזאת לעולם הכי פרטי, לכאבים הכי אינטימיים של הזולת ("על כאבי המחזור שלך. במיוחד בשבילך" איכסה). זאת השאיפה של הדובר-הגבר כלפי הנערה שלו, וזאת, כך מציע הכותב, שאיפה של סופר כלפי קהל הקוראים שלו - לחדור בכח למקומות הפרטיים הרגישים (המדממים...) של נפש קוראיו. וכל זה נגמר רק בעוד כאב, ובהרגשה רעה דשל חוסר טעם וחוסר משמעות.
טקסט שמתייחס לעצמו - שיר משחית על השחתה.
[ליצירה]
אני אוהבת את החריזה והקלילות והצבעים מושכי העין. כל זה מאוד חמוד. אבל מה - זה לא בדיוק שירה. יותר כמו "מסר דידקטי מחורז" שכזה. וגם קצת פשטני, נראה לי.
[ליצירה]
הצבא שינה את יעודו להרג בלבד?! על מה אתה מקשקש? חושב שאתה חי בשבדיה? אלמלא הצבא הזה היינו כולנו נשחטים, (כן - כמו צאן בטבח!) כפי שהיה בשנים שטרום הקמת המדינה (אתה יודע, תרפ"ט, תרצ"ו-תרצ"ט וכן הלאה) הצבא שלנו כל כך מוסרי, עד שזה מגיע למימדים אבסורדיים, ששולחים ילדים יהודיים למותם כדי שלא לפגוע בפלסטינים "תמימים" שנותנים מחסה למחבלים ותומכים בטרור - סתם לדוגמא.
אם השהיה בלבנון היתה מוצדקת או לא, זאת סוגיה מדינית שיש בה דעות לכאן ולכאן. אבל גם אם לא היינו צריכים להיות שם, זה לא מצדיק את מה שכתבת.