[ליצירה]
תודה על המחמאה. כל השירים ב"לומדת לעוף" חיכו הרבה זמן, ארבע שנים בערך, כי בתקופה ההיא לא חשבתי בכלל לפרסם. וגם לא היה לי איפה ("צורה" היתה קיימת בכלל?)
[ליצירה]
חוטים של קדושה? איזו קדושה?? דוד פיזז וכרכר לפני ה' יתברך, ביום שהחזירו את ארון הקודש למשכן ה'. הוא לא רקד בשום דיסקוטק, ואף אחת לא ציטטה לו שירים של שלמה ארצי!
[ליצירה]
זוית אחרת
ואולי זה לא נכון? - אולי להיות "אני" זה להיות ברגעים שאת רואה בהם שכחה? אולי אף פעם לא ידעת מי זאת את, וטעית להאמין שאת ה"יומיום הכאב, המרוט, העייף, המעוך" וכו', עד כדי כך שה"אני" השמחה, החיה, האופטימית, נדחית כמשהו חיצוני.
תשקלי את זה, שה זה נותן להסתכל על זה ככה...
[ליצירה]
יפה.
("חילוני", "דתי", "חרדי", "חרד"לניק", כו' כו' כו' - הגדרות ריקות. יהודי זה יהודי, לא יעזור כלום. ויש לנו קשר מיוחד לריבונו שךל עולם. ובכלל - כל *אדם* נושא תפילה באשר הוא שם. ולא רק האדם - גם ציפורחים רנות את תפילתם. וכלבים נובחים אותה. והעצים צומחים אותה. ואני לא חושבת שהם קוראים לעצמם "עץ חילוני ירא שמיים"...)
[ליצירה]
אוי, חבל...
מאוד אהבתי את שלושת הבתים הראשונים.
לפני שקראתי את ההסבר שלך חשבתי שבבית הרביעי יש ביטוי חריף לתשוקה כל כך עמוקה להתכללות עם האהובה עד שהכותב משתוקק לביטול עצמו. עכשיו כשאני מבינה את זה ככה, זה ממש עצוב...
[ליצירה]
תודה על המחמאה. כל השירים ב"לומדת לעוף" חיכו הרבה זמן, ארבע שנים בערך, כי בתקופה ההיא לא חשבתי בכלל לפרסם. וגם לא היה לי איפה ("צורה" היתה קיימת בכלל?)
[ליצירה]
הדס, "צדקנות מתחסדת" מתארת מצב שבו דברים נאמרים מתוך צביעות. כי כביכול "כך צריך" ע"י אנשים קטנים המפחדים מכל דבר שמפר את הכללים הקטנים של חייהם, שנותנים להם הרגשה מזוייפת של בטחון. מה שאני כתבתי נכתב מכאב, לא מ"צדקנות". אבל עדיין - זכותך להתרגז.