ש ת ה י ה ל י ה מ ג ה ץ . נאוה היא בחורה עקשנית. עקשנית נורא. לא זזה מילימטר כשהיא מתבייתת על משהו, וזה בעיקר מה שאהבתי בה. יצאתי עם הרבה בנות וכולן הצהירו על עצמן שהן עקשניות. אבל אני חיפשתי עקשנית באמת. עקרוניסטית. נאוה התעקשה שתמיד ניפגש או בשש וחצי בבוקר או בשש וחצי בערב, אין עוד אפשרויות. ותמיד שני בקבוקי קולה של שבע מאות חמישים מיליליטר. אחד דיאט ואחד לא. ואז לערבב אותם חצי חצי, להינות בלייט עם ייסורי מצפון על חשבון הבית. ושנגור רק בקומה שלישית ואף פעם לא נעלה במעלית. למהככה. יש לה עקרונות והיא תתעקש עליהם. אין לך סיכוי עליה, ואני באתי אוטומטית עם הידיים למעלה. בלי כוונות בלי הצהרות. היא אמרה שאמא שלה יותר גרועה ממנה וככה אבא שלה מת. אמא שלה הרגה אותו עם העקשנות שלה, ויום אחד הוא לא קם מהמיטה בבוקר. אני לא סגור אם זה טוב או לא. ממש לא סגור על זה. פשוט לא יודע. אני לעצמי, אין לי יותר מדי עמדה, והאמת, זה לא משנה מה אני חושב. יש לי את נאוה ואני מסודר לכל החיים. לא מתכנן למות בגללה, היא לא מצדיקה את זה עד כדי כך. אבא שלה מרד, חשב שהוא משהו ותראו מה קרה לו. לי ממש אין חשק ורצון. לרוב נאוה לא עשתה בלאגנים גדולים. שטויות פה שם אבל לא משהו רציני. קצת לפני החופה שלנו היא עשתה פאדיחות מהסוג הפחות נעים. כאלה שהרב מעורב בהם. היא שלחה את אמא שלה להודיע שהיא מתעקשת שיוסיפו סעיף בכתובה ושיקראו אותו כחלק ממנה לפני כולם. דרישה קטנה, לא שהתרגשתי יותר מדי, אבל הרב... נאוה דרשה שיוסיפו סעיף מיוחד שבו יהיה כתוב בין שאר חובות הבעל שיזון ויפרנס, שאני מתחייב שהיא תהיה פטורה מגיהוץ הבגדים כל ימי חיי והמלאכה הארורה הזאת מוטלת עלי בתפקידי כגבר בבית. למה ככה. ככה בא לה. הרב המחתן, איש שמרן בדרך כלל, ניסה בהתחלה להתנגד ומיד קלט שאין לו סיכוי. דוד של נאוה לקח אותו לדקה שלמה הצידה והסביר לו את הנסיבות. כבוד הרב, הוא אמר לו, תרים ידיים מיידית. תוותר. חבל לך על הזמן איתה – היא עקשנית. אז הוא הרים ידיים ואפילו לא ניסה להציע שהוא יגיד את זה בארמית שלא ישימו לב. ומאז אני מגהץ. מגהץ כמעט כל דבר שזז, כמו ילד טוב. או בשש וחצי בבוקר או בשש וחצי בערב, וכן, עם שייק-קולה דיאט ורגיל. אני לא יודע אם זה טוב או לא, עוד לא החלטתי, אבל מה משנה הכתובה. בשביל זה יש אישה.