אני עומדת כאן מול העיתון, וקוראת על הזוועה שאפילו אי אפשר לתאר כמה זה נורא.... ואני עומדת ובוכה ומרגישה שזה לחינם. קוראת, בוכה, שומעת ושוב בוכה! ומה יצא מזה בכלל??? משפחות שכולות נשארות שכולות, הרוצחים ימח שמם מתעצמים, והחיים התקועים כסדרם ממשיכים, ומה זה עורר? ולמה זה גרם? רק עד שזה יגיע אלי החיים שלי ישתנו, רק אז אני אבין אולי את כאבם , זה רק ישנה משהו בתפיסתי?! ןלמה רק דבר כזה ישנה? למה מחכים שזה יקרה? אולי אלוקים זה כי אנחנו לא יודעים מה אנחנו הקטנים יכולים לעשות. איך מחברים את העם המפורד, את הנפש הפצועה עם הנפש " הבריאה", ואיך רותמים את השונא והאוהב, הכופר והמאמין, העשיר והעני, למשימה הכ"כ חשובה גאולה. אלוקי- תן לי הכוח לעשות רצונך. תן לי הכוח להדביק אחרים לעשיית רצונך, חזקנו בכוחות שאותם אנחנו לא מרגישים. תן לנו כוח, לתת כוח לנשמה היהודית האמיתית לפרוץ!