יותר מדי סבלו
מטעויות שלי.
אתנצל בזאת מראש
לכל המשווקים:
כשתמכרו אותי
בבקבוקי-תכשיר מעוצבים היטב
לא יוכל המעצב הגרפי להוסיף
ליד ציור ארנב
למטה מרשימת הרכיבים, בקטן-
לא נוסה על בעלי חיים.
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
עצוב. אני לא בטוחה שהדימוי מתאים.אבל כתוב טוב.
ויכול להיות שגם אתה סבלת מטעויות שלך?
צריך ללמוד לסלוח לא רק לאחרים גם לעצמנו, וזה כ"כ קשה...
שנה טובה.
[ליצירה]
אינך צודק, הו גאיוס!
אינך צודק,
אמיתות יש לומר, בין ישפיעו בין לאו.
אכן, שיר עצוב ונוגע ללב!
ובכן, מי יתן זה השיר לִמציאות!
קורא אף אני לאיחוד הכחות-
מול אויב משותף,
ולא מול אחים.
!!
האויב הערבי
נגדנו נלחם!
היזהֶרוּ!
אל תרבו, בפירוד,
סכנה!
בברכת "וחרבי תאכל אויב",
נקמות וכל הכרוך,
יצחקוס אריוס,
טריבון,
מדינת יהודה.
[ליצירה]
נכון,
באיטליה, כמו בשאר ארצות בעולם, קשה להרגיש את היותך יהודי, בדיוק בגלל זה אחוזי ההתבוללות שם נוראיים.
יהודים, בואו לארץ...
אבל גם אם הסימנים החיצוניים לא קיימים, הנשמה יודעת שהיא יהודיה.
[ליצירה]
טוב, אשא את דברי לעם
האמת היא שאני לא אוהב להסביר יצירות שכתבתי, ומהסיבה הזאת בדיוק אני כותב אותם ולא מסביר.
אבל כאן זה מתבקש.
יקירי, תודה על התגובות האוהדות, אבל חפציבה לאופר היא לא סתם דמות אקראית, היא נעלית מכל אקראיות. היא האקראיות בעצמה, ומתוך כך קשה להתייחס אליה בסתמיות. נהפוך הוא, היחס ה-א סתמי מתבקש כאן, אם לא העל-סתמי. יתירה מכך, חפציבה, על אף היותה דמות ספרותית, יש לה חיים משל עצמה, ולרוב היא מובילה את הכותב, ולא ההפך.
ניתן לקרוא יצירות נוספות אודותיה בשאר יצירותי.
לתרומות וכו'...
תהיו בריאים, וסליחה אם הכבדתי (זאת היא- אתם יודעים...).
בהצלחה לכם,
יצחק,
נושא כליה של הגבירה.
[ליצירה]
גם אני רוצה
וברשותכם, אני הדל
גם אצטרף למעגל,
ולא שיש לי מה לומר
אולי הטעם קצת נגמר,
אחרוז לי עד הסוף המר
ואתיחס למאמר.
אתה בשירתך כתבת
סיפור ילדות (ספר לסבתא)
עלי חייל אשר נחמס
נבזז, נשדד ונהרס,
בהלקח ממנו תוף
במעבר שעל החוף
אכן, סיפור עגום, אומר,
אך יש כאן עוד איזה דבר
וסלח לי אם אכתוב מוסר,
זה רק אני המיוסר
סיפור זה הוא סיפור כמיהה,
לתוף חסר, להגשמה,
רצון לבא לידי שלם
אך לא רצינו לשלם...
אנחנו אשמים בכך,
הכסף כביכול נחסך
אך האמת העגומה
עכשיו עצוב על הנשמה.
כי לא נתנו לה יותר
כי העדפנו לוותר
על עוד קצת עומס, עוד משקל
בחרנו בנוחות, בקל
עכשיו נותרה הנשמה
כל כך תלושה ושוממה
רק שני מקלות כל שנשאר,
מזכרת מימי עבר,
של תוף גדול אשר אבד
אך לא עזבה תקוה לעד
נותרו רצון וזכרון,
השיר מראה שיש חזון,
אם תאמין שיאוש אין,
אזי תוכל גם לתקן...
סליחה אם את השיר הרסתי
ובין המתדיינים נכנסתי,
פשוט עברתי בסביבה
-האוירה פה חביבה-
החלטתי שפשוט אכתוב,
מה שיצא, אם רע אם טוב.
הרבה הצלחה,
יצחק
[ליצירה]
ובכן..
השיר מכוון כלפי משהו מסוים?
כלומר, קם לו איש אחד בבוקר, מכין נס קפה, שומע מוסיקה קלה ומחליט ש- "לא עוד, הגיע הזמן להפסיק עם פצצות האטום האלה!" -כאילו, מה..
לא שאני נגד שירי מחאה, אבל אולי כדאי להסביר מה ההקשר.
המשפט האחרון היה חביב. שני משמעויות לגרעין- צמיחה או חורבן. טוב, שוין.
[ליצירה]
טוב..
יפה, כתיבה סוחפת.
למרות שלא ממש הבנתי, (אולי גם לא ממש ניסיתי?)
ולמרות הכותרת שקצת הרחיקה, ממש אהבתי.
פשוט לעבור על המילים, למשש את התחושות,
זה ממש יפה.
תגובות