אם הייתי יכולה להגדיר במשפט אחד את החיים הייתי אומרת שהחיים הם כמו פתיל. ברגע שנולדים הוא נדלק, הוא נשרף כמו שהזמן חולף וברגע שהפתיל נגמר זה בעצם המוות ומאחורה נשאר רק האפר הדברים והזכרונות מאותו אדם.
בקיצור אם הייתי יכולה להגדיר את החיים במשפט אחד הייתי אומרת שהחיים הם פתיל שמתחיל כשאנו נולדים ונגמר שאנו מתים.
מי שמסכים שיכתוב תגובה ומי שלא שיכתוב למה לא.
שני ברמי
-
אוהבת שירי אהבה ומלאכים בעיקר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ולעומת זאת החיים יכולים להיות גם כמו סיגריות, פיצה, פלפל שחור, ארונות, כפתורים, סדקים, שמש, מימן, פחי אשפה, פחם עץ, וכל הדברים שהחיים הטובים יכולים לספק לנו. החיים הם הדברים שיש בתוכם פתילים ואת כל הרשימה לעיל. (מישו בשמו של יצחק. ) [ליצירה]
- [ליצירה] טוב ובכן... אני חושב שהחיים לא נגמרים ברגע המות, ולא מתחילים בלידה. דומני. [ליצירה]
- [ליצירה] לא בדיוק מסכים... לא בדיוק מסכים, כיוון שאני יכול להעיד לך לגבי עצמי, שלפעמים מרגיש אני שחיי הם כמו פתיל בוער (בעיקר כאשר אני מתרגש, אוהב, בקיצור: אמוציונאלי), ולפעמים- כמו פתיל כבוי... אם חיינו היו כמו פתיל בוער כ-ל ה-ז-מ-ן, אה, זה היה פשוט מ-צ-ו-י-ן !!! [ליצירה]
- [ליצירה] גרעין אבטיח הפתיל יכול לבעור בעוצמה משתנה... (ובקשר להסכמה - אני לא בטוח) [ליצירה]
תגובות