מטה השב"כ, ישראל, 06:28

לחדרו של דניאל "דנידין" לאופר, ראש המחלקה היהודית בשב"כ מזה שנה, נכנסה עידית, כנשוכת נחש.
- "סליחה על ההפרעה, אדוני" היא פתחה מתנצלת, "אבל זה די דחוף". עידית הגישה לראש המחלקה את הידיעה הבהולה שהגיעה זה עתה.
דניאל קרא את הידיעה בפנים חמורות סבר. הוא לא אהב את מה שקרא.
הדו"ח שנשלח מאיזה משרד בירושלים הביא לידיעת ראש המחלקה היהודית בשב"כ את כוונת ארגון ימני קיצוני להתנקש בחייו של ראש הממשלה בר-און.
- "ממי זה הגיע?" שאל
- "אחד מסוכני השטח שלנו"
- "מישהו מסוים?"
- "ממני" קרא קול גברי מאחורי עידית. "אני המקור לזה".
- "עידית, תודה" אמר דניאל והזמין את הבחור להיכנס.
סוכן השב"כ שנכנס לחדר, עובד כבר כמעט שלוש שנים במסווה של מתנחל. החדירה לתוך הפלגים הקיצוניים בימין לא הייתה קלה כלל, החשד הכבד של הימין מנסיונות חדיר אליו הובילו לירידה למחתרת. פעולות ההתנגדות לפינוי יישובים ביש"ע אורגנו בחשאי בקבוצות של אנשים שמכירים אחד את השני לא מהיום.
הוא נולד בירושלים ועבר להתנחלות אפרת בגיל 12. במסגרת שירותו הצבאי אותר הפוטנציאל שבו והוא גוייס לשירות הביטחון הכללי. לפני שלוש שנים, כשהועבר למחלקה היהודית, קיבל משימה להיכנס אל תוך הפלגים הקיצוניים בימין. יש שיאמרו כי זה היה חלק מהפקות הלקחים לאחר רצח רופין, אך אחרים טוענים שאין לקחים להפיק, לא הימין אחראי לזה.
ההחלטה להיכנס לשב"כ, ולמחלקה היהודית בפרט, לא הייתה קלה בשבילו. בהתחלה זה נראה לו מעין בגידה. בגידה במשפחה, בגידה בחברים, בגידה בערכים עליהם תמיד חונך. אך לאחר מסע שכנועים ולחצים שהופעלו עליו, הוא הסכים לכך, והאמין שזו דרכו לשרת את מדינת ישראל.
- "עד כמה הכוונות רציניות?" שאל אותו דנידין
- "אני מאמין שהם יעשו את זה. לימין יש כוונה ברורה לחסל את רוה"מ. הם רואים את הנסיגה מגוש קטיף והכוונה של רוה"מ ליסוג מחלקים נוספים ביו"ש כאסון וכקטסטרופה לאומית. אני באמת חושב שהם מוכנים למנוע את ההסכמים בכל מחיר". הוא היה רציני והחלטי ביותר.
- "תודה. אני אבדוק את העניין עם גורמים נוספים"
דניאל הסתכל על הדלת הנסגרת מאחורי הסוכן שלו וחשב לעצמו לאיזה מצב ביש נקלע.
הוא ידע שצריך למנוע את ההתנקשות הזו. החברה הישראלית לא תעמוד ברצח פוליטי נוסף מצד הימין. זה יוביל למלחמת אחים.
- "אילנה" הוא קרא אל תוך הטלפון, "תארגני פגישה דחופה בין ראשי זרועות הביטחון. ותשיגי לי את הקודקוד דחוף."
ודווקא היום הוא תכנן לקחת את הילדים לסרט.

ראש אמ"ן, האלוף רון בן זאב קיבל את שיחת הטלפון הבהולה ממטה השב"כ כשהוא שותה את קפה הבוקר שלו. דניאל לאופר נתן לו סקירה קצרה על הידיעה שהתקבלה במחלקה היהודית וביקש ממנו להגיע בדחיפות למשרד רוה"מ לפגישת תיאום עם ראשי השב"כ והמוסד, לא לפני שיבדוק בקריה האם ישנם ידיעות דומות.
ראש המוסד, אפרים אורן קיבל שיחה דומה.

כביש ירושלים - תל אביב, ישראל, 7:25

איתמר דביר קיבל את שיחת הטלפון בדיבורית של הרכב בדיוק כשאותת לעקוף את מכונית היונדאי הכחולה שנסעה באיטיות בנתיב הימני. המספר ממנו הגיעה השיחה לא היה מזוהה.
- "שלום" הוא פתח בשיחה
- "איתמר, בוקר טוב. מדבר אליעזר קופרמן"
- "אליעזר, מה שלומך?"
- "ברוך השם. אני בסדר"
- "לא הגעת הלילה"
- "כן, אני מצטער. הייתה לי בעיה קטנה עם הילדה. היא לא מרגישה טוב"
- "רפואה שלמה ידידי. עודכנת?"
- "כן. סיפרו לי מה הוחלט. איתמר," קולו הפך לרציני מאוד, "אני לא חושב שזה יהיה צעד נבון"
- "תקשיב לי אליעזר. דרכו של ראש הממשלה מובילה אותנו..." הוא לא סיים את המשפט כשאליעזר פרץ לדבריו
- "גם אני יודע את זה. גם אני מאמין באידיאולוגיה שלנו. וגם אני בעד לפעול ולהקריב למען המטרה ולמען ביטול הגזירה הרעה הזו. אבל זו אינה הדרך"
- "אנחנו החלטנו. חבל שלא היית אתמול, יכולת להביע את דעתך בנושא. לא שזה היה עוזר לך, היה רוב גם לו היית מתנגד"
- "לא אכפת לי. מרוב כזה או אחר. אני מבקש ממך, לטובתך האישית, תבטל את הרעיון המטורף הזה. תבטל את מה שהתחלת"
- "לטובתי האישית?! זה איום?!"
- "אני לא מאיים. תבין אותי. אנחנו כולנו באותה סירה. אני לא נגדך"
- "אם כך אז תצטרף אלינו, תעזור לנו"
- "אני מנסה להציל אותנו" השתררה שתיקה מציקה. אליעזר המשיך "אתה באמת חושב שתצליח? קבוצה קטנה של מתנחלים מול שירותי הביטחון של ישראל? מול כל מערך האבטחה של רוה"מ? אין לנו סיכוי"
איתמר שתק. הוא חשב על כל התוכנית. על כל ההשלכות. הוא חשב גם על האנשים שעומדים מאחורי המבצע הזה. לא. זה לא סתם קבוצת מתנחלים מטופשת. זה משהו גדול יותר. גדול יותר מכפי שאליעזר קופרמן כזה או אחר יצליח להבין.
אליעזר שבר את השקט "הלו? אתה איתי?"
- "אתה טועה" השיב לו איתמר דביר "דווקא יש סיכוי".

משרד רוה"מ, ישראל, 7:31

שרית בר שלום נראתה לחוצה מתמיד. "קדימה, אנחנו זזים". היא ניגשה אל ראש הממשלה. יחסית הלחץ בזמנים הוא היה במצב רוח די טוב.
- "תרגעי, שרית. השיחות יהיו בסדר, הפלסטינים יהיו בסדר. אפילו האוכל יהיה בסדר". החיוך שנסוך על פניו יכול היה להרגיע אפילו גמל עצבני.
"כן אדוני," ענתה לו "אפשר לצאת? אנחנו ממש מאחרים..."
שיירת ראש הממשלה יצאה מירושלים בסיבות השעה רבע לשמונה. איתן מזרחי, מנהל האבטחה, הוביל את רוה"מ לרכב שיסיע אותו. השיירה כללה תשעה מכוניות שרד ורכבי ארבע על ארבע משוריינים, ועוד ארבעה אופנועים, כדי להבטיח שהנסיעה לשדה התעופה בן גוריון תעבור ללא שום תקלות יוצאות דופן.
ביציאה מהעיר המתינו עוד חמישה רכבים עם מאבטחים של השב"כ. הם נשלחו במיוחד עקב התרעות לגבי פגיעה בראש הממשלה בר-און. השב"כ לא רצה לקחת סיכונים מיותרים ותיגבר את האבטחה.
- "שטויות" אמר רוה"מ "אין שום סיכוי שההתרעות הללו אמיתיות"
- "אבל לא כדאי לקחת סיכונים מיותרים, אדוני" ענה לו איתן שנהג ברכב
שרית שישבה בכיסא שעל יד הנהג סובבה את ראשה "אתה יודע מה קרה לראש הממשלה האחרון שאמר את זה וסירב ללבוש שכפ"צ..." רוה"מ חייך.
- "את בטח חושבת שאני חי בארץ ה´לי זה לא יקרה´" הם פרצו בצחוק, ואז זה קרה.
בדיוק בסיבוב מוצא סטתה מכונית הונדה כחולה מהנתיב שמאלי במהירות ונכנסה בצידו של הרכב בו נסע ראש הממשלה.
הרכב הממוגן נדחף לעבר השוליים ופגעה במעקה הבטיחות. איתן עצר את הרכב מיד. שאר רכבי האבטחה הקיפו את ההונדה שנעצרה, ומהם יצאו מאבטחים ברובים ואקדחים שלופים.
- "צא החוצה" קראו המאבטחים
משלא הגיב נהג הרכב הפוגע לקריאה יצאה חוליה של מאבטחים חמושים ברובי סער אל עבר ההונדה. כשהיו ארבעה, חמישה מטרים מהרכב נפתחה פתאום הדלת ויצא משם נהג צעיר שותת דם. המאבטחים הסתערו עליו, מפילים אותו לריצפה ומחפשים עליו נשק.
רוה"מ שהה ברכבו הפגוע באותו הזמן.
- "הכל בסדר, אדוני?" שאל אותו סוכן שב"כ
- "כן, כן, לא נפגעתי. מה בכלל קרה פה?"
- "אנחנו בודקים"
איתן הגיע לאחר כמה דקות
- "איתן, מה קרה?"
- "כלום, אדוני, סתם בחור צעיר שנהג בעודו שתוי".

נמל התעופה "עבד אל ר´זיז, ירדן, 8:09

שדה התעופה בטאבה היה ערוך לקליטת המשלחות הדיפלומטיות מהמדינות המשתתפות בכינוס. המטוס האמריקני נחת לפני כמה דקות על מסלול 6B והתקרב אל המקום בו היה אמור לרדת ממנו אלן מורגן, נציגו של הנשיא האמריקני. המטוס נעצר ואליו התחברו המדרגות היורדות מהמטוס אל השטיח האדום שנפרש על הרצפה. בתחתית המדרגות המתינו לקבלו מלבד נציגי הממשלה הירדנית המארחת את הכינוס גם עשרות עיתונאים וכתבי טלויזיה. השליח האמריקני נצפה עכשיו דרך עדשת מצלמות רשתות הטלויזיה והחדשות הגדולות בעולם, הוא חייך ונופף לשלום. הוא נצפה גם דרך עדשת הטלסקופ של הצלף שישב בקומה השלישית של בניין הטרמינל, ממש היישר ממול.

ירושלים, ישראל, 8:19

שמעון בארנס נכנס לקואליציה עם מפלגת העבודה כדי ליצור ממשלת אחדות לאומית בזמן החשוב שלפני ההסכמים הצפויים בטאבה. למרות בקשתו להתמנות לשר החוץ של ממשלת ישראל, ראש הממשלה לא יכול היה להסכים לכך. בשליפת שפנים מהכובע ובתהליך מזורז נוצרה לה משרה חדשה בממשלה הנוכחית - המשנה לראש הממשלה.
אף אחד לא ידע מה הם סמכויותיו של המחזיק במשרה זו, אך שמעון בארנס היה מרוצה, הוא קיבל את מבוקשו. מלבד שיהיה שותף בהחלטות הממשלה החשובות, הוא גם יירש את כס ראש הממשלה כשאריאל בר-און ייעדר מן הארץ…
המשנה בארנס לא הצטרף לפמליית רוה"מ שיצאה לטאבה בתואנה שאינו חש בטוב. אך האמת, שמעון בארנס חש בטוב מתמיד.

נמל אשדוד, ישראל, 8:20

הספינה המצרית ג´אמיל B עגנה הנמל מאז הלילה. כשעלה השחר החלו העובדים בנמל לפרוק את מכולות הטקסטיל שנשאה עימה הספינה. ארבעת המכולות הוכנסו לבדיקה במתקן השיקוף החדש שהותקן בנמל לפני כשנה. אבירם אלקיים, האחראי על בידוק המכולות היה מחבריו הטובים של קברניט הספינה, מוסטפה סארובי, עוד מהימים שאחרי מלחמת ששת הימים. אבירם ומוסטפה שהו יחד חודשים בסיני מנצלים את התיירים הישראלים שחגגו על חופיו של חצי האי המדברי.
לפתע קרתה תקלה טכנית במסך של מתקן השיקוף.
- "נמאס לי מהמכשירים המתוחכמים האלה" רגן אבירם "כמו שאבא שלי תמיד היה אומר, ´אם אתה רוצה שמשהו ייעשה, תעשה זאת בעצמך´".
- "וואלה, כמה שאתה צודק" ענה לו מוסטפה ידידו
אבירם פתח את דלת המכולה הראשונה. היו שם ארגזים על גבי ארגזים שהכילו יריעות בד לתפירת חולצות ומכנסיים במתפרות של אזור התעשייה ארז, בצפון רצועת עזה.
- "גם שאר המכולות ככה" אמר לו קברניט הספינה
- "אני יודע, אחי, אבל חייבים לבדוק"
מוסטפה לא נראה מרוצה מכך. הוא לא רצה שהמאבטחים יחשפו את תוכנה האמיתי של מכולה מספר שלוש שהביא עימו. אגלי זיעה עלו על מצחו. הוא ידע שאם יתפס, זה יביא קץ לקשריו הטובים בנמל ולידידותו עם אבירם. יותר מכך, הוא יעצר ויושם בכלא הישראלי הרחק ממשפחתו. סיוע לפעולת טרור הינו דבר שנראה בחומרה בישראל.
מילא אם היה מאמין בכך, אולי היתה לו סיבה לסכן את עצמו. אבל לא. הוא הוכרח לעשות את זה. שעות ספורות לפני שג´אמיל B עשתה דרכה מהנמל באלכסנדריה לעבר נמל אשדוד, עלו על סיפונה ארבעה חמושים רעולי פנים. הם ביקשו ממוסטפה לצרף מכולה נוספת למטען שנשא על ספינתו. גם מבלי לבדוק היה לו ברור מה תוכן המכולה. הוא סירב לעשות זאת, טרור אינו הדרך הנכונה להשגת מטרות, אך הם לא קיבלו לא כתשובה. מנהיגם של הארבעה שלף מכיס מעילו מעטפה. הוא הוציא משם תמונות של ילדיו של מוסטפה בדרכם לבית הספר. כוונתו היתה ברורה. בלב כבד ובדמעות על לחיו העלה מוסטפה את המכולה הנוספת לספינתו.
ועתה הוא עלול להיתפס.
אבירם אלקיים קרב אל המכולה השנייה. מאבטחים פתחו אותה ומצאו שגם היא מכילה טקסטיל. הם קרבו למכולה השלישית.
- "אבירם, שומע? עבור" בקע קול ממכשיר הקשר
- "שומע, כן"
- "רפי המנהל צריך אותך. תגיע למשרד"
- "בסדר. אני מסיים בדיקה ובא"
- "לא. הוא קצת לחוץ בזמן. הוא נוסע היום ליפו"
- "אבל אני באמצע בדיקה"
- "הוא ביקש ממני למסור לך להגיע מיד. תעשה לי טובה. אין לי כח לקבל צעקות על הראש. הוא ממילא עצבני הבוקר"
- "אוקי. אני בדרך"
הוא פנה אל מוסטפה. "גם השניים האחרים מכילים בדים?" שאל אותו
- "כן. ודאי" שיקר
- "אז בסדר. תכניסו אותם למחסן 24. יש עוד ספינות בתור"
מוסטפה נשם לרווחה. זה היה קרוב.
המכולות הוכנסו למחסן 24, המחסן הקיצוני בנמל. סמוך מאוד למפעל הכימי של מוצרי הניקיון של "סנו".