בצעדים איטיים אני פוסעת ברחובות הריקים. אור לט"ו אדר, ערב פורים בירושלים. השעה 1:30 לערך, הלילה חשוך כהרגלו וקר מאוד ואני מהדקת את הצעיף שלצווארי ומהרהרת בכך שדווקא בליל הפורים הזה, אני חשה מפוכחת יותר מאי פעם. אל המקום אותו עזבתי זה עתה, המדרשה לבנות הקרובה למקום מגורי בה לומדת חברתי הטובה, הגעתי למעשה כדי לראות אותה. לה היו רעיונות אחרים בראש, לסחוף אותי, על מכנסיי, לריקודים הסוערים ולשירה המתפרצת למרות שהתזמורת עזבה זה מכבר, למעגלים המורכבים מבנות שתויות ולא שתויות, והמפליא הוא שקשה להבדיל ביניהן משום שצורכות האלכוהול מדברות דברים שבקדושה, ממלמלות אודות אחדות העם וקהל הצדיקות המקיף אותן. ואני מביטה מן הצד, לפתע מרגישה את הפער ההולך וגדל בין הנערה שהייתי בשנות התיכון, גם בהן לא תמיד הצטרפתי מלכתחילה אל אותם מעגלים אך לרוב נסחפתי, ובין זו שאני עכשיו, שאינה מסוגלת להצטרף אל קהל הרוקדות. ולבסוף, כשאני מבינה שלא במהרה תתנתק חברתי מהמעגל בו היא רוקדת, עיניה עצומות, ושאני לא אצטרף אליה שם, אני נפרדת ממנה לשלום ויוצאת החוצה, יודעת שבסופה של ההליכה מחכה לי הבית השקט והרדום. צפוי לי יום ארוך למחרת ובכל זאת אני לא רוצה שהלילה הזה ייגמר כל כך מהר. משום מה ברור לי שלא אכנס כעת למיטתי משום שמשהו עוד אמור לקרות הערב ושאתאכזב אם יקרה אחרת. בדמי לא זורמת ולו טיפת אלכוהול אחת ובסתר לבי אני יודעת שהמכשיר הסלולארי שבכיס מעילי לא יועיל לי במאום בשעה האמורה ושנידונתי ללילה של חשבון נפש. אני נזכרת בקשקושים של אסתר ביומן שלי בתיכון בדף המסמן את יום כיפור, שם כתבה לי "ציפי, הגיע הזמן לעשות חשבון נפש" ותחת הכותרת הזו רשמה סידרה של כחמישה תרגילי חשבון פשוטים ולמרות שאת כולם פתרתי נכונה, סימנה את התרגיל האחרון באיקס בגלל שלא יכול להיות שהכל יצא לי נכון. אבל אסתר מתה עכשיו ועצם לקיחת כל דבר שנאמר או נכתב על ידי המנוח כדבר סמלי וקדוש מקוממת אותי, כך שאני מחייכת במרירות ומחליטה לעבור אל המחשבה הבאה. ובפסעי כך במורד הרחוב לפתע מכה בי ההכרה שאת מהות הקשר שביני ובין האל שבשמיים לא אבהיר בריקוד וששום דבר לא יהיה נהיר לי יותר אחרי שאלגום מעט אלכוהול. פתאום הכל מובן לי ואני יודעת בדיוק כיצד אעביר את ערב הפורים הזה ומה נראה נכון ומתאים כל כך ומתפלאת שלא חשבתי על זה קודם. כשאני מגיעה לביתי ומסירה את מעילי הכל ברור כל כך ומייד אני מתיישבת וכותבת, מוציאה את כל אשר על לבי ויודעת שהמילים הכתובות הן האלכוהול שלי, הן תרגילי החשבון שלי.