ואת אומרת "אל תברח"
ומפזרת הבטחה
ואני ידי אשלח
למשש החשיכה
ואז אני , ככלות כולי
אביט בקיר המצתלצל
ואת שואלת " מה בפנים"
ומציצה אל בין עיניי
ואני בונה לקבס קינים
בין ענפי מחשבותיי
ואז גוזל יקום מולי
וינקר בי ערפל
ואת שואלת "מי אתה"
בינות ידיים ורגליים
ואני נצלב איתה
"רק עוד עץ, צמא למים"
ואז מתוך גדרות גבולי
תפרוץ ציפור, כזעם אל
ואת אומרת "הבאתי שי"
ונותנת את כולך
ואני חש מבין שורשיי
את הנחש המשתרך
ואז, נפלט מפרט שולי
אל תוך ליבי הוא מתפתל
ואת אומרת "בוא איתי"
וגבך שוב מתמתח
ואני מצמרתי
עסוק בקרב המתפתח
נחש ועוף, כבר לא כבולים
רבים, אני רק מסתכל
ואת אומרת "אל תסגור"
"אל תחיה כמו מריונטה"
ואני מבחין שהציפור
בלעה את הנחש, ומתה
והעולם סובב מולי
נראה שגם בי, הארס חלחל
תגובות