יושבת בבית לבד וחושבת
על כמה מוזר העולם
איך מתוך עיני
רק אני קיימת
איך כל האוכלוסיה המזמזמת
בעצם בכלל לא נכנסת
אלי
לשדה הראיה שלי
איך מבחינתי,
רק אני פה
אני וכל שמסביבי.
כמה פעמים כבר נולדתי?
כמה עוד אמות?
וכמה בין לבין
אצליח לחיות.
לעשות משהו מהימים
לבנות משהו בלילות
בין הזריחות
לשקיעות
לשנות דבר או שניים
אצל שאר העולם בעיניים
שיראו כמוני
שחוץ ממני
בעצם אין כלום.
אני מהדהדת את כל מה שמולי
ומולי מהדהד כמו כן אותי
ורק אלוהיא
שגם היא בתוכי
בצידי, מולי, סביבי
עוד עושה לי חשק
לאהוב ובמרץ
את כל מה שמשתקף
ביניכם
לביני.
