ואכן אני פוחדת מעצמי
עוד לא קם דבר וכבר -
אני שבויה בעליית מגדל גבוה
שבניתי לי פורח באוויר
מציצה מבעד הסורג
לראות את אדוני, אלופי
שוכן בחצר המבצר הפנימית
רק אתמול נפגשנו בשנית וכבר -
אני חושבת עליו לילה ויום ועוד לילה
יש דרקון שצריך להרוג
ואת הדרך למצוא לחדרַי
אבל אני זאת שעליה מוטלת ההריגה
כי לא ארצה שוב
לחכות במגדלי
ולשמוע אותו
מספר על גבירתו חסרת האונים
לא להיות תלויה באדם
ולא תלויה בתלות, בחלום
ברגש הזה שממלא אותי
האם אני מספיק טובה?
תגובות