(בהשראת דאגלס אדאמס - הזדמנות אחרונה לראות)
הייתי יכולה, אמא
לשבת ולבכות לך לנצח
(ציפור אחת מחדדת מקור פעם באלף שנה על ראש הר, כשישחק ההר יעבור רגע אחד - מהנצח)
ואני לא סתם אומרת, אמא
מכל העצבות בי
יש לי מספיק דמעות
לפחות לשעה ומחצה
של נצח
ואני רוצה לאהוב, אמא
לאהוב את העולם
להפסיק להזיק לו
להפסיק להשמיד את הקיים
אני הורגת בממוצע, אמא
אלף מינים שונים של חיות
כל שנה.
אני מרעיבה למוות, אמא
ארבעים ילדים קטנים כל שעה.
מאה נשים כל יום, אמא
מתות פשוט
מיוקר התרופות
ואני מזהמת את המים, אמא
אני משמידה יערות, תרבויות, אומות
ועוד מעט
לא יהיה לי מה לנשום
האוויר יהיה שחור וגם האדמה
רק אני ו"הטכנולוגיה", אמא
לנחמה.
אביט לבד, אמא
על אפלה וסערה
שפעם הייתה ביתנו - שכיית חמדה.
ואז את, אמא
תקחי גם אותי.
(דמעה נופלת על ראש הר פעם באלף שנה, כשישחק ההר-ייעלם ונגמר)
אולי אדע
מהי שניה
של נחמה.
