חשוב מאוד- אין טעם לקרוא ברפרוף קטע זה, אם החלטת לקרוא בכל זאת:
- הכן כוס קפה מהבילה.
קרא לאט ובעיון ותן דעתך לכָתוּב, תוך לגימות קצובות מהקפה.
ותהי הנערה נושאת חן בעיני כל רואיה, ואותה הנערה הייתה קורנת מיופי, וכל אשר הביט בה- עמד נפעם, כי לא הייתה כאותן הנערות אשר יש מהן יפות ויש יפות מהן; שאותו היופי אשר בה- היה יופי ממין אחר, אשר אינו מצוי כלל. ועיני כל היו נשואות אליה לזון עיניהם ממנה, ויביטו בה, וישקיפו עליה מבוקר עד ערב, ולא יכלו לעצור מהביט.
ואותה הנערה- לגודל התימהון- לא לבשה לגופה כי אם בגד דהוי ומשומש, וכולו חורים וטלאים, אשר הניח מקום לתהות: כיצד על נערה זו ישנו בגד שכזה?
ויקומו פלוני ואלמוני וידונו בדבר.
ויאמר פלוני- נעשה לה בגד מלמלה ותחרה מעשה רוקם, בגד אשר לא נראה כמוהו מעולם, בגד אשר יהלום נערה זו, ונושיב אומנים מומחים לדבר וירקמוהו.
ויאמר אלמוני- אין זה כי אם הבל ורעות רוח, תשב הנערה במקומה, לא תסיר בגדי בתוליה, עד אשר יבוא גואלה ויפרוש טליתו עליה, כי אז תהיה זו הטלית הראיה מכל לכסותה, ורק לטלית זו ראוי כך.
ויקום פלוני ויעש כאשר אמר. וישבו גדולי אומני תבל ימים כלילות, ויעשו לה השמלה.
ויבוא אלמוני ככלות העבודה וילבש לה שמלתה, וישם לה מ"ם בראשה (ויש גורסים- ´מום´) הוא אשר קוראים בלשון יוון- ´הינומא´. ויזרח אורה כשמש, ויופייה הוכפל ושולש עד כי באו מארצות רחוקות לחזות בהוד יופייה, ויאמרו כל רואיה: זו השמלה וזו הנערה- ראויה זו לזו וראויה זו לזו.
ותשב הנערה בשמחה ובטוב לבב בביתה, ותוצא השמלה פרח, ויצץ ציץ, ותפרח השמלה מאוד, ויותר שהייתה עליה ולא סרה ממנה- גדל חינה.
ואותן הפרחים שפרחו בשמלתה צבעו השמלה בכל גווני הקשת- לא דהו ולא כהו ולא תש כוחם, רק צמחו והידרו השמלה.
ויראו כולם כי טוב מאוד ויברכו את מעשה פלוני וישבחוהו מאוד, ויגמרו עליו את ההלל.
ויחלפו הימים, ועברו כמה וכמה שנים, והנה יום אחד נשר לו עלה מאחד הפרחים, אך לא ניכר היה הדבר, ויאמרו אין זהו ולא כלום, ויקברו העלה בחצר, ועדיין הייתה הנערה יפה; כתמיד.
ויבואו ימי החורף וגשם זלעפות ניתך ארצה, ויחלו הפרחים לכמוש, והיה צבעם דוהה, ואט אט החלו צומחים קוץ ודרדר לצד הפרחים, אך לא היה איש אשר העז לומר משהו כנגד השמלה, ויאמרו כולם- אין זה כי אם מום עובר, ואך יחלוף החורף ונראה אותה פורחת מחדש והכול יהיה טוב כתמיד.
ויהי אך כילו האנשים לדבר והנה החלה הרוח מוללת המלמלה, והתחרה נתכסתה חורים, וכל הפרחים נבלו, ויעלו תחתם קוצים, ויפן זיווה; וילך הדרה.
ויתכנסו גרשון אהרון ונחשון וידונו.
ויאמר גרשון: אינני מבין בשל מה הרעש, להד"מ!, הכול בדות לבכם, לא הייתה הנערה יפה מעולם; כי אם השמלה. והשמלה- היא השמלה אשר הייתה, לא היה בה דבר, כך תפרוה; כך אהבנוה; ומוטב שכך תישאר. ויצא מן הכינוס כולו סר וזעף.
ואולם- אהרון ונחשון, אף שהיה כוחם פחוּת מכוחו החליטו להישאר, כי אמרו האנשים: לזה אין עיניים בראשו- שראשו גלוי- שאלמלא כן- לא ניתן שלא לראות האמת.
ויאמר אהרון: מוטב נקרע התחרה מעט, על מנת לתפרה, נשקה הקוצים, נדשנם, נחבקם, ואולי על ידי כך- בבוא האביב יבינו הקוצים שאנו אוהבים אותם ויחליטו להפוך לפרחים.
ויען נחשון ויאמר: מוטב נזרוק השמלה ונקים אחרת תחתיה, שכן הדעת נותנת לעשות כך, וכך ראיתי אבותיי ואבות אבותיי עושים מימים ימימה.
ויקפוץ אהרון כנגדו ויאמר: כיצד תאמר להחליפה? הלא היא הנערה- היא השמלה!, ואין לזו קיום מבלעדי זו, ואם אתה אומר לזרוק השמלה הרי אתה ממית הנערה, ובכך אתה משליך לטמיון כל עמלנו, והכול לשווא- כיוון שלא ניתן להחליף שמלה זו באחרת- שהרי מצינו ששמלה זו יצאה יחד עם הנערה מרחם אמה, ונתקדשה עמה, והרי היא עומדת, ואין לנו לגרוע ממנה ולו כמלוא נימה. נחבק הקוצים, נשקם, ננשקם, ונדשנם עד אשר יבינו שכיוון שאנו אוהבים אותם כדאי להם להיות פרחים, או לפחות- להיות קוצים בלתי דוקרים.
ויעש כן אהרון: וישק, וידשן, ויעש כל צרכיהם, וינקש הפרחים מתוכם- שלא יפריעו הפרחים חלילה לקוצים, שמא יאמרו הקוצים שחפץ ברעתם.
אך למרבה הפליאה- לא עזרו מאמצי אהרון ויגיעתו, שהיו הקוצים צומחים וגדלים, ויותר שהיה משקה אותם- היו מתחזקים, והיו שורטים בגוף הנערה שריטות עמוקות ומזוהמות עד מאוד.
וישב נחשון בביתו אבל וחפוי ראש, וירא איכה הופכת הנערה מכוערת ודוויה מיום ליום, ואין מציל.
ויתפלל לאלוהיו שיפתח עיני אהרון לראות האמת, ולסייעו בהחלפת השמלה; בטרם תמות הנערה.
הערה חשובה-
מטרת הקטע הבלעדית הינה- להעלות את נושא הארץ המדינה ומה שבינהם לדיון, ותו לא.
תגובות