[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
לפי הסגנון אני כל כך מתפלאת שאת כותבת שם ה'! כשכתבת עם ה"א זה צרם לי, אבל אני יודעת שיש כאלה שמקלים בזה (על סמך מה?), אבל לכתוב שם ה' אסור, אסור!
[ליצירה]
שיר טוב ומענין. התאור החיצוני הכאילו-משעמם מצטיר היטב במחשבה ומסקרן. לא הייתי קוראת לשיר "השתקפות", כי השתקפות משקפת באמת את המציאות. זה לא נראה לי מדויק.
[ליצירה]
חמוד. הסוף מצוין, קצר וקולע, אך היה יותר מפתיע אם הכותרת לא היתה המגלה מראש את התוכן ואת הסוף - שאמור להיזרק בלי תכנון מראש לדעתי. גם יש שורות שהמשקל שלהן צריך קצת שיפוץ, לא? אהבתי את "מי פילל ומי ילל"...
[ליצירה]
רעיון יפה. כתוב מענין. הייתי מאד מציעה לך לסמוך על הקוראים ולא להסביר שמדובר באנשים ("מה גורם לאנשים" לעומת תיאור העיגול והקוים הסמליים), כי זה מובן ויותר קסום.