[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
?!...
צחקתי לכל אורך הקטע. אהבתי את ההומור, את הציטוט מהמקורות, ובכלל את האופי, אבל הפריע לי שלא כתבת הכל בסגנון אחיד פחות או יותר. מידי פעם חרגת ממנו וזה קצת מוזר.
בכל אופן - תודה!
[ליצירה]
רעיון יפה. גם הכתיבה טובה אבל צריכה מעט ליטוש לדעתי (הייתי משפרת את החרוזים). הדימוי טוב והמשפט "נראית ללא דופי אך מקנאה היא בכולם" כתוב בדיוק במקום; טוב ששמרת אותו לסוף. כללית - שיר יפה ומביע היטב את הענין.
[ליצירה]
שיר יפהיפה עם סוף מרגש. מבטא טוב מאד את מה שקרה שם. כתוב בצורה טובה, אמיתית, עצובה... ובעיקר תמימה. תמימה עד כאב. בלי מחיצות ופרשנויות. פשוט - אמת.
אני שמחה שאת כבר רואה ניצן (תרתי משמע). אני עדין לא.
נ.ב. שם השיר - "פרח" - יבש מאד ורגיל, ולא הייתי נכנסת לולא...
חוץ מזה מחקי את החי"ת המיותרת (ונקוה שגם מי שרמס את הפרח ימחק את החטא המיותר). את יכולה לעשות זאת בדף האישי שלך: בתחתית הדף רשומות יצירותייך עם אפשרות לערוך. שם את גם יכולה לשנות את שם השיר אם את רוצה (אולי ל"כל כך לא אמיתי"?)
תודה על שיר נוגע ללב.
שנדע כולנו אך טוב ושמחה!