[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
מענין! בדיוק הרגע נכנסתי ל"צורה" אחרי כתיבת קטע על תהלים...
ההתחלה נותנת היטב הרגשה של לחץ, אבל זה קצת נראה כאילו שני הבתים הראשונים לא ידעו מה יהיה ההמשך...
בכל אופן נחמד.
[ליצירה]
טוב, לא מסכימה אם הרעיון (אם יש צאצאים, ויש מעשים טובים ומשמעותיים - לא נמחים בעזרת ה'), אבל אהבתי את השורות: "שיכולים להשקות בדמעותיהם את רגבי אדמתי".
[ליצירה]
כתוב טוב לדעתי, וחידודי הלשון מיטיבים עם הקטע.
הסוף לא די דרמתי לדעתי. רצית להביע שלמרות פשטותו וחוסר השכלתו הוא היה זה שהיה לו השכל והטוּב לדאוג לכם בימי הצנע? אם כן זה צריך הבהרה מסוימת לדעתי.
[ליצירה]
אני שמחה להיות הראשונה שמגיבה (דב אביב-סתיו - לקחתי לתשות לבי את הערותיך).
הייתי זקוקה לקצת סבלנות כדי להבין, אך אהבתי! נותן אוירה כזו מרוממת, שעוד יש תקוה... (מקוה שאני מבינה למה רמזת).
אהבתי את "כלי הקיבול מוכנים כעת" - שורה יפהפיה.
השורה האחרונה הרסה לי קצת. היה טוב שהבהרת את רעיון היצירה באמצעות עשו ויעקב, אך השורה הנ"ל פרטה והסבירה גם יותר מדי, וגם לא התאימה לסגנון השירי לדעתי.
[ליצירה]
נראה לי שהבנתי. רעיון וכתיבה יפים, מגלים טפח - ומכסים... הסוף מורה על אכזבה או על שגרה ברוכה? אולי פשוט על מציאות...
הפריע לי השימוש הרב בו"ו השימוש.