[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
אהבתי מ א ד!
איזו עדינות... אני גם אוהבת את ההבעה.
זה ממש ממש מזכיר ציורים של אבי כ"ץ. עייני בספר "חלומו של מולה" של מינה איתן, ותגלי הרבה דמיון.
[ליצירה]
יש כאן משהו. זה יפה.
אבל משהו הפריע לי; אולי כדאי לנקד? אתה עוצר כל רגע את זרם הקריאה כי המילים לא ברורות לגמרי. גם השורות הארוכות הפריעו לי קצת. והסיום - הפתיעני. הרי הכל מביע תקוה ואהבה לאור, והסוף כזה חשוך...
[ליצירה]
טוב, לא מסכימה אם הרעיון (אם יש צאצאים, ויש מעשים טובים ומשמעותיים - לא נמחים בעזרת ה'), אבל אהבתי את השורות: "שיכולים להשקות בדמעותיהם את רגבי אדמתי".
[ליצירה]
שיר טוב, אופטימי ונעים. יש בו שימוש יפה במילים מדויקות ומקוריות וצליל טוב.
הייתי מורידה קצת סימני קריאה - זה דוקא מחזק את האמירה לדעתי (למדתי מאבא שלי).
אם אתם רוצים, מפורסמים כעת בynet-יהדות 5 סיפורים שעלו לגמר בתחרות לכותבים דתיים, ומחכים להצבעת הגולשים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3612999,00.html
גם סיפורי מפורסם שם, ואשמח להצבעותיכם.
קראו, התרשמו, והצביעו!
תודה,
וכל טוב.