[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
שיר קל ונעים. ההתחלה מבטיחה קצת יותר מן הסיום. אולי היה כדאי ללכת באופן יותר עקבי עם הרעיון הראשון (שאינך יכול להביא את הירח, אך להשתמש בו למטרה אחרת - כן). גם הקפדה רבה יותר על המשקל והחרוזים היתה מיטיבה.
בכל אופן - נחמד.
[ליצירה]
יפה! כתיבה טובה, דימוי מענין ומעורר מחשבה (החלודה). לדעתי יש באמצע כמה שורות בודדות שאולי אפשר לשפץ (הן קצת יוצאות מהסגנון או פשוטות מדי), אך זה בהחלט יפה. אהבתי שהשורה האחרונה טיפטיפה מתחרזת עם קודמתה. זה יוצר קריאה נוחה וסיום חביב. ואני אוהבת שהסוף אופטימי, מאד.
[ליצירה]
טוב, לא מסכימה אם הרעיון (אם יש צאצאים, ויש מעשים טובים ומשמעותיים - לא נמחים בעזרת ה'), אבל אהבתי את השורות: "שיכולים להשקות בדמעותיהם את רגבי אדמתי".