[ליצירה]
כמה נפלא שמעלים נושאים פילוסופיים לדיון בצורה וחבל שקראת לזה "זיבולים"
במקום אחר (תגובתי על "המור גביש שלי" ) סירבתי להתייחס לסוגיית הדטרמיניזם אך כאן זהו המקום!
כתבת: "יש בחירה חופשית וזה בטוח כי אחרי זה מה טעם לבריאה ולאדם?"
ובכן, וכי מציאות הבחירה מתרצת את הקושיה?
אדרבא , אם יש תכנית לעולם, לא יכולה להיות בחירה!
הרי כל דבר משפיע על רעותו וא"כ אם "תשמט" מידי הקב"ה השליטה ולו על פרט אחד קטן בבריאה, לא תתכן השגחה בנמצא כלל.
יותר מכך, בלתי אפשרי להסביר לוגית את הבחירה
משום שהחשיבה האנושית במהותה נסיבתית,
וא"כ תמיד אשאל : מדוע פלוני עשה א' ולא ב' והשאלה כבר טומנת בחובה את הדטרמיניזם (שמניחה שיש סבה לבחירתו. ואגב במצב של "נקודת הבחירה" של הרב דסלר , אין שום אפשרות להסביר מדוע יבחר בטוב או ברע ועוד פחות מכך, להסביר מדוע מגיע לו שכר או עונש על כך.
נראה שבמצב זה, יהיה משול לחמורו של בורידן ...)
ואילו להגיד: יש בחירה אך איננו מבינים אותה
היא אמירה חסרת משמעות
זה כמו להגיד: בובו קיים ואיני יודע להסביר מיהו או מהו
(וזה אגב מביא אותנו ישירות לדיון על פנטאיזם שאין מקומו כאן למרות, שבתור ספינוזאי נאמן אשמח להרחיב במקום אחר)
אגב, הדטרמיניזם כלל איננו חייב להוביל אותנו לכפירה בשכר ועונש או בטוב ורע וכלל אין שאלה על הצדק האלוקי:
אפשר להבין את מושגי השכר והעונש (אף בחברה האנושית) בשני אופנים:
או כנובע מאינסטינקט הנקמנות הטבוע בנו ("מגיע לו...)
והמהווה אמצעי הנועד לשימור הסדר בבריאה.
או כחקיקה שכלית שנועדה לעודד עשיה חיובית ולמנוע פשעים.
בין כך ובין כך אפשר להגיד שהטבע "מתנקם" במי שמפר את חוקיו או שידיעת מציאות העונש תמנע מחוטאים מסויימים את החטא ( ואלו שהיא לא תמנאם, גם להם מקום בתכנית האלוקית ואעפ"כ ייענשו - למען יראו ויראו)
וזהו הצדק האלוקי - שכל החוטא נענש.
מה גם, שמכיוון שהעונש הוא תוצאה ישירה של החטא אין פלא שאף שהחוטא "נברא לחטוא" ייענש
וכי יפליאך אם אדם יזורק מהגג שיתרסק?
(בענין הטוב והרע הסתכלו בשירי " הגירוש מגן העדן " ובתגובתי למטה)
ואילו אם אתה שואל את עצמך: מדוע עלי לעשות טוב ולא לחטוא ?
התשובה היא : לטובתך!
בהוקרה,
רדף
[ליצירה]
מעורר מחשבה...
הדימוי מעניין, וממחיש דבר שבאמת קשה לנו להבין, תודה...
אבל אני חושבת שיש עוד הבדל, שאולי יכול לתת לך תשובה לשאלה. אני מדמיין משהו מוגבל, כי אני מוגבל. אבל כשה' "מדמיין" כביכול, הוא יוצר "מנקודת מבט" של אינסוף. כלומר זה לא משהו מוגבל כמו מה שאני מדמיין, אלא משהו שיכול ליצור ולחשוב, משהו שיש בו מעט מעט מן האינסוף כי הוא ממשיך ויוצר. אבל כל המעט מעט של האינסוף שיש בנו תלוי לגמרי באינסוף של הבורא, קונה הכל.
ה' ברא אותנו כאן כדי שנלך בדרכיו, שנחקה אותו כמה שאנחנו יכולים, ולכן, כמו שכתבת האציל לנו משהו ממנו, את הבחירה החופשית והיכולת ליצור משהו. אבל כמובן שהכל תלוי בו, כי ברגע שהוא מחליט לקחת את זה מאיתנו שום דבר לא מונע אותו.
וואו! סיבכת אותי במחשבות שלי עצמי...
[ליצירה]
הרצון הזה רק לאלוקים מדהים. (אם הבנתי נכון) הרב קוק כותב: " אל תכלאוני בשום כלוב לא גשמי ולא רוחני, שתה היא נשמתי ברחבי שמיים" נראה לי שזה קשור... בהצלחה לך.
[ליצירה]
למה לרב?
מה הרב עשה לכם?
והאם אי אפשר סתם לשאול שאלות בלי שמישהו תמיד ינסה לענות עליהם?
הזדהתי מאד אם הקטע, מה גם שעובדת מיעוט האיזכור של "העולם הגמולי" בתנ"ך (וגם אז בתור תהייה: "העולה היא...? "וגו' ) גם מורה על מידת חשיבותו.
ואכן, עיקר השכר על מעשה טוב הוא היותך אדם יותר טוב.
[ליצירה]
טוב, יש לי קצת זמן כך שבקצרה:
כמו שאמרתי לגבי הבחירה החפשית (בתגובתי על "זיבולים בשכל" של אותו הכותב)
אין משמעות לטענה שמשהו קיים אא"כ הטוען זאת יכול להסביר את המושג (ועיין שם).
לכן התפיסה של הרמב"ם המרחיקה את ה' מתפיסתינו על כרחה שתוביל לתפיסה הלייבוביץיאנית והקשרית
שלמעשה מבטלת את קיומו.
א"כ צריך לנקות בדרך הפוכה של השגת מציאותו ית' והיא שה' הוא כללות כל הנמצא.
גם אז א"א להשיגו אלא רק את קיומו. (והרחבתי במונולוג שלי "ידיעה ואהבה")
נ.ב. החילוק של הרב הנזיר (בפירוש הרב זצ"ל, חילוק שהרב עצמו לא עשה ושעורר הדים בשנים הקודמות וד"ל) בין פנטאיזם לפנאנטאיזם הוא ג"כ חסר משמעות:
אי אפשר לטעון שום דבר על ה"מעבר" (האנטו) אלא רק על כללות המושג (ה"פאן") וגם אז בתור אבסטרקציה וד"ל
[ליצירה]
ואיי באתי ללכת לישון ונזכרתי במאמר הרמב"ם וזה לכולם. האדם השלם הוא זה שמכיר את ה'. וההכרה של ה' מתבטאת בהבנה שאי אפשר להבין אותו.
ונחשוב שזה מסכם את הכל.
אבל עדיין כתב זזאת סך הכל אדם. ואדם יכול לטעות ושוב חזרנו לעניין הספק - שלפי הרמבם אני מבין שזה תוצאה של חוסר שלמות - ולבינתיים דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת