מלאכי הוא ילד חמוד ובוגר, כל ערב בשש את חדרו מסדר. הספרים למדף, צעצועים לקופסא וכל הנעליים חוזרות למגרה. המגפיים איתם הלך היום לגן, נעלי הספורט בהן שיחק כדורגל עם ערן ואחרונות חביבות, נעלי הבית מפרווה, אותן קיבל מסבתא דליה מתנה. בלילה בלילה, כשכולם ישנים, פרצה מהומה והתחילו ויכוחים, מי מהזוגות הכי אהובים?! "אותנו מלאכי אוהב הכי הכי!" הכריזו בגאווה נעלי הבית מפרווה "הרי זו הסיבה שנכנסנו אחרונות למגירה." "קישקוש מוחלט בלי שום ביסוס", קראו המגפיים בלי היסוס, "הנה למשל, כשהלך היום לגן, את מי אז מלאכי נעל?" "אז מה?" אמרו הסנדלים, "זה רק בגלל שיש גשמים. כשקיץ בא ובחוץ חמים... אז בארון אתם שוכבים." "גם כשקריר, גם כשחמים, אנחנו תמיד בעניינים. כי מבין כל הזוגות, נעלי הספורט הכי חשובות!" "שקט כבר, אתם לא רואים. את שנת היופי שלנו אתם מפריעים." פיהקו מן הפינה נעלי היציאה. "די!!!" התרגזו אז הגרביים, "אתם צועקים עד השמיים. כל זוג אהוב, כל זוג נחוץ, אתם לחורף, אתכם לקיץ, אתם כדי לרוץ ונעלי הבית פשוט לא יוצאים בחוץ. אז... אם כולכם את מלאכי אוהבים, כדאי שתלמדו להיות חברים." השתתקו הנעליים והביטו במבוכה, הזוגות כולן הבינו כי לריב אין שום סיבה. לחצו ידיים, התנשקו על הלחיים – ועכשיו עוצמים עניים, לילה טוב, ליל מנוחה!!!